בא לי להקיא, בשקט בשקט כך שאיש לא ישמע ולא ידע
להקיא את כל מה שנשאר בפנים ולא רוצה לצאת החוצה
לשפוך את הכל בלי שום היסוס או חרטה
בלי לעצור או לחשוב לרגע: "מה אני בכלל עושה?"
להוציא עוד ועוד כדי שלא ישאר דבר בתוכי
ורק אז אני אהיה ריקה
מכל החרא שכולם מאכילים אותי
יש לזה טעם כלכך מתוק בהתחלה
אך שזה נכנס עמוק עמוק לבפנים
הטעם הופך למר ואז הכל עולה חזרה למעלה
מנסה לצאת
אבל נשאר שם, בשקט בשקט
כי הפחד הוא זה שמונע ממנו
בא לי להקיא, כלכך חזק שכולם ידעו מה נכנס בי
להקיא את כל מה שאני חושבת על העולם
אך קולות ההיסוס והחרטה מהדהדים בראשי
ואז עוצרת לרגע: "מה אני בכלל עושה?"
כי במילא אני כבר ריקה
מכל החרא שמאכילים אותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.