גרייס סולומון / מגדל המים |
רשת ביטחון)פניתי צפונה כדי לישוק בפעם האחרונה לאהובי.
אחרי ימי האבל עליתי להרים,
בקולי שברתי שדות,הברחתי ציפורים מלכידת תרמיקות,שיטחתי
שיבולים,הכל נסוג וחזר אליי.
בחדרי הידהדה הבדידות,בעיניי זרמו הדמעות.
עצבות,
כמה את מתוקה!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|