[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שחר הבת
/
פרחים צהובים

השעון וכוסית המשקה הריקה מונחים על הארונית ליד המיטה שלך.
אתה הולך לישון באלכסון על המיטה היותר מדי גדולה שלך. לקחת
כדור בגלל כאב הראש שחטפת בגלל הכדור שלקחת בגלל... אתה אפילו
לא יודע בגלל איזה מהם. אתה מגיע לרופאה פעם בכמה חודשים
וכשהיא שואלת אותך בגלל מה באת אתה אפילו לא יודע מהיכן
להתחיל. אז יש לך כדור לבוקר וכדור לערב, אחד עם הארוחה ואחד
לאחריה. הם בגדלים ובצבעים ולך זה לא משנה. את כולם אתה פשוט
בולע עם חצי כוס מים. כולם בזמן האחרון אומרים לך לשתות יותר
מים. ולאכול יותר בריא. הכולסטרול מרקיע שחקים ולחץ הדם כבר
לא מה שהיה פעם והקילו-שניים עודפים כבר הפכו לעשרים, שלושים.
אבל אתה על המאתיים גרם גרעינים, הקפה עם אחד סוכר והחלב
שמכסה בדיוק, ומשקה המלכים עם שלוש קוביות הקרח, לא תוותר
לעולם. זה לא רק שאלה של זמן, אתה מתעקש, אלא גם של איכות
חיים. 'ויש דברים שלא מוותרים עליהם'. על הלפתן מבית אמא שאתה
חולם עליו ומלקק את השפה, על קוביות הסוכר הקטנות והשמן עם
קצת צ'יפס שאבא שלך היה מכין קצת לפני שהגלגל התהפך ואתה הפכת
להיות האחראי בין שניכם. בתור בן יחיד זה תמיד היה תלוי בך
ועד הרגעים האחרונים סעדת אותו ממש לבדך. המחשבה על בית
החולים גורמת לך להרהר אם לקחת החלטות נכונות, מצטער שרק
עכשיו לאחר מעשה יש לך אוזניים קשובות שיעזרו להכריע. חוץ
מלמצפון השקט שלך עכשיו זה כבר לא משנה. האדמה היא אותה אדמה.
בלי פרחים צהובים אתה מבקש. הם עושים לך חררה. היא מבטיחה לך
שהיא תדאג לשמים כחולים ולפרחים לבנים ואדומים וכתומים
וסגולים. רק לא צהוב, כמו שביקשת. אף פעם לא אהבת במיוחד
צהוב, ובמודע אתה לא יודע להסביר למה. בלי שאתה מודה בזה,
צהוב מזכיר לך דברים שכולם רוצים לשכוח.


אתה מתעורר בלילות שטוף זיעה, אחרי עוד חלום של בלהות.
הספרות
בשעון הדיגיטלי בוהקות בצבע אדום ומראות שאפשר עוד לחזור
לישון. אם תצליח. להירדם זה כבר לא קל כמו פעם. חשבונות,
ילדים, החלטות מהעבר, כדורים, בריאות. החיים האמיתיים, כמו
שקוראים להם, ממש לא לונה פארק, אבל לא היית מחליף אותם בשל
אף אחד אחר ובוודאי שלא היית מוכן לחזור לימי בית הספר היסודי
העליזים שרק התרוצצת בין צריפי העץ היבשים. היית ילד שקט
וביישן וכשאתה צועק על הנהג שבדיוק חתך אותך אתה יודע שאותו
ילד כבר מזמן נעלם. יש לך סיפורים מכאן עד לשם ואתה מספר אותם
שוב ושוב עד שהם כבר ידעו לספר אותם בעצמם. שיהיה להם מה לספר
כשהם יראו את התמונות שלך. יש לך כמה עוד בשחור לבן, עם
החולצה שאהבת והאישה שאהבה אותך. אהבה כמו בספרים. מזמן לא
קראת ספר מההתחלה עד הסוף, לפחות בטלוויזיה יש כמה סרטים
טובים. אתה רואה את כל הסרטים של צ'רלי צפלין בשחור לבן בלי
קול וחושב שהנה פעם הסתדרו טוב מאוד בלי צבע. חולצה שחורה או
ירוקה, זה כבר כל כך לא משנה לך. סדין לבן או אפור, אתה בכל
מקרה ישן לבד. רק דבר אחד, אם זה לא קשה יותר מדי, אתה מבקש -
שמים כחולים, ועליך, אם אפשר, בלי פרחים צהובים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לך לעזאזל!





המכחישנית


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/12/06 10:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר הבת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה