"מכל מלמדיי השכלתי כי עדותך שיחה לי" (תהילים, פרק קיט)

הוא היטיב את המשקפיים על אפו, מחפש פינה מוארת ברחבת המועדון,
נדמה כי אלה נעשים חשוכים יותר משנה לשנה, לבסוף הוא מצא אחת,
סמוכה לבר.
מתיישב על הכיסא הגבוה מחייך בנימוס לברמן ושולף את פנקסו.
יום חמישי שתיים לפנות בוקר, מועדון ירושלמי "גברותי ורבותי,
לידייס אנד ג'נטלמנס d.j סהר זנגלביץ".

הוא מתחיל לרשום בפנקסו, בשעה שתיים וחמישה עלה סהר לעמדה.
נדמה כי הקהל נתקף באקסטזה רק למשמע שמו, הידיים הונפו באוויר,
מפלס ההורמונים עלה. הוא פתח בטראק איטי מלווה בנעימות גרוביות
כאשר הוא מוסיף לאט לאט מקצבי טרייב עמוקים..."אחד וודקה רד
בול וחצי ליטר קרלסברג" הונחו על הבר, ברגע האחרון הוא הספיק
למשוך את הפנקס לפני שטיפות הבירה יספיקו להכתים את דפיו
הישנים. "אדוני עם אתה רוצה לכתוב כדאי שתיגש לספריה" אמר
הברמן. לא היה טעם להתחיל להתווכח, הוא אף פעם לא יבין. כאת
היה זמן לבחון את הקהל, "הקהל היה שילוב מנצח של חיילים באפטר,
סטודנטים מגבעת רם והחבר'ה הקבועים, אנשים יפים", אנשים יפים
איזה מילה פשוטה אבל אומרת כל כך הרבה לאנשים שונים. לחבר'ה
בטראנס היא תיארה את הצעירים במסיבות הטבע ובמועדונים בתל אביב
היא סיפרה על כל הידוענים שבאו להראות.

צליל מוכר עלה מעמדת התקליטייה, לקח לו שנייה להיזכר ועוד
שנייה לזהות. הוא לא אהב את אופנת הרטרו הזו שבה תקליטנים שלפו
איזה טראק יישן מלפני שנה כדי להראות מקורים. נדמה כי גם הקהל
זיהה כאת את הצליל, הידיים הונפו גבוה יותר באוויר, פה ושם
נשמעו גם שריקות.
ארבע בבוקר הוא החל להרגיש בעייפות, אך על הקהל ברחבה נדמה כי
כלום לא השפיע. הם המשיכו לרקוד שוטפים את גופם בבקבוקי מים
מינרלים, ברברים הוא חשב לא מסוגלים להעריך את המוסיקה.
סט טוב הוא כמו סיפור של בורחס מכיל מאות פריטים קטנים
שמצטרפים לכדי יצירה מופלאה שיוצרת ערב מושלם, ואלו כשבט פגאני
מקפצים אחוזי דיבוק.
"d.j  סהר" הכרוז נתן כבוד בפעם האחרונה, "אלוהים ניצב בעדת
אל", הקהל נעמד על רגליו, מפסיק לרגע את ריקודו לחלוק את הכבוד
למושיעו

המבקר יישר את משקפיו על אפו, מנקה את הזיעה ממצחו, עשן המכונה
צרב בעיניו והדי האלכוהול רעמו בראשו. הוא כבר לא נעשה צעיר
יותר, נודד בארץ בעקבות המוסיקה תל- אביב, ירושלים, אילת גם
לאיביזה הוא המריא. עוקב אחרי הילדים שלו, מלווה אותם צעד אחרי
צעד, בוחן את התקדמותם.

התקליטן ירד מהרחבה, מפלס דרכו אל הבר "סהר" המבקר קרא, לרגע
זה שמע, מסתובב לאחור עיניים נפגשות. הבזקים של מסיבות חולפים,
צלילים חורקים, ידיים מונפות.
המבקר מניף את אגודלו "בהצלחה" הוא מסמן ומקפל את פנקסו.
התקליטן מחייך ומזמין משהו לשתות, "אדם מוזר, עוד אחד שלא יודע
לרקוד" פותח הברמן, עזוב אותך תן לו כבוד.
בינתיים מאחור תופס המבקר מונית מסדר את הכיפה על ראשו "לרחוב
בר-אילן" הוא לוחש, פותח את פנקסו מנסה לחשב איך הוא מסתדר עם
הקריאה בתורה והאפטר של שבת.