כמו שיר שאין לו סוף ותווים בלי מנגינה
ונגן עיוור קורא מילים בקול אל השממה
ורקדן עוצם עיניים ורוקד בחשכה
וזוגות אוחזים ידיים, מטיילים בעולמה
והיא בתוך החדר שוכבת במיטה
ודמעות קטנות נוטפות לאט שוטפות את עצבותה
והגשם בחלון מחלחל לתוך ליבה
ומציף סדקים קטנים שלא ריפאה האהבה
לא יכולה להירדם האור מסתיר את הצללים
והכל פתאום רועש בראשה מליון צלילים
ועוד רגע קט עובר ואחריו אחר מגיע
והכל פתאום עוצר רק ליבה נשאר משמיע
פעימות של עצבות שמחפשות שם עוד תקווה
נעות הלוך ושוב, געגועים לאהובה
והכל נשאר דומם והשקט שם מכריע
וליבה מפסיק לפעום, אל אהובה עכשיו הגיעה |
