פותחת את החלון
ומביטה באנשים
השעון מתקתק את הזמן
אלוהים, עוד מעט שלושים
מה תרצי לעשות שתגיעי אל ארבעים
הכול נראה פשוט
היית רוצה להאמין
שהמציאו את זה בשבילך
לא זוכרת מה חסר לך
זיון או אלכוהול
יהיו גברים שיגידו לך
ששם נמצאות כל התשובות
יהיו נשים שיסבירו לך
שככה הם רוצים אותך
ואת תנסי להיזכר בעבר
את לא זוכרת את הכתמים השחורים
רוצה להאמין
שאז היה טוב יותר
את הרי יודעת, הכול מתפשט ומתבצר באותו חדר קטן
המלחמות היו אותו דבר, המבטים היו דומים
גם המוזיקה ששמעת אז, לא שונה מזו שמתנגנת היום
גם הימים אז חלפו בדיוק כמו בזמן האחרון
פותחת את החלון, מביטה באנשים
אלוהים, זה עוד מעט שלושים
חושבת לרדת אל הרחוב
אולי תמצאי מישהו שלא מכיר אותך
שלא דורש בעברך
אחד כזה, שלא מנסה להמציא את אלוהים מחדש
את הרי יודעת להזדיין וללכת
שאין משהו אחר
אחר כך הוא בוודאי מספר לעצמו
שפעם נשים, היו מתנהגות שונה
את תוכלי לומר, רגע לפני שתצאי מן הדלת
שפעם היה דומה, רק קצת אחרת
עוד מעט שלושים, כמה את סופרת?
מה נשאר לך ברשימה
את לא רוצה להיות זו שידברו עליה בכול מקום
את לא מבקשת להיות זו שתמציא את עצמה
דרך ירחוני אופנה, ומסיבות דחוסות עשן
את מסתכלת בשעון
אלוהים, למה שלא תעצור
יהיה לנו מספיק זמן להגיע לשלושים
הרחוב מחשיך, הזוגות יוצאים החוצה
ואת עדיין בחלון
מנסה לאסוף זיכרונות, לחיות אותם
כמו היו ארוחה שאכלת אתמול
ואת הרי יודעת, שאם תרצי
העבר יתפרק לרסיסים, לא יישאר ממנו שום דבר אמיתי
ואת תגיעי לשלושים
בדיוק באותו זמן