הנה נגמרו החגים
ואת יכולה לחזור הביתה
אחכה לך
בין החדרים
בשורות הראשונות
שהחלון פתוח
והגשם מתחיל לרדת
הכול נראה שונה פתאום
אל תבקשי ממני הרבה
אומרים, שבסוף אנחנו נכנעים
את תמיד יודעת יותר טוב ממני
מבקש אותך עוד פעם
המילים נכתבות מחדש
הנה הדלת נפתחת
ואת עם המזוודה ביד
על כתפך תלוי תיק ישן
זורקת את הכול על הרצפה
ונעה כמו בריקוד איטי
לא מזהה שום דבר
ובאמצע מה קיים?
נגמרו החגים
ואת תחזרי הביתה
אני אשאיר על השולחן
מכתב
את תפתרי לפני את החידות
בחוץ, נשמע צעקות של ילדים
והורים שלא מפסיקים לרדוף אחריהם
גם אותנו, תפסו לא פעם
את תביטי בפניי
לא תדעי להבחין בהבדל
בין צער לשמחה
מעט זמן חלף
לא הכול מורגש
נגמרו החגים
את יכולה לחזור
הגשם תפס אותך
ועכשיו, את נכנסת לדירה
נוטפת כולך
כמו חזרת
ממסע של גאות ושפל
ואני אבקש שוב, להיות זה שידע מי את
אלך, ואשאיר לך את הזמן
לא אחייך, לא אומר מילה
בחוץ הכול יירגע
אין מלחמה באופק, אין סימנים של שבירה
ואני לא אדע
שאת עומדת ליד החלון
מביטה בי, מתרחק
לא ידעתי למה את מחכה
כולנו נכנעים בסוף, אמרתי לך פעם
לא ידעתי תור של מי, להיכנע עכשיו
נגמרו החגים
את יכולה לחזור הביתה