זה מה שאני חושבת על עצמי
שאני נוראית
שאני דוחה, רקובה, מלוכלכת.
היה לי זמן לחשוב, ולתכנן הכל
היו לי חלומות ותוכניות
ודרך פעולה
אבל הייתי רק ילדה קטנה
ילדה קטנה שבטח לא יקשיבו לה
ילדה שאומרת שטויות
ילדה נוראית.
אז מה זה בעצם היה משנה?
אז גדלתי
ותיכננתי וחלמתי ועשיתי וחשבתי
כמעט שחזרתי
על מנת להגיד "אל תלך"
אבל משהו עצר אותי
אני עצרתי את עצמי
כי אני נוראית.
כי לא רציתי לוותר
כי עשיתי בחירה בין השניים
בחרתי בחיי
בכל אותם רגעים קטנים
בכל אותן תשע שנים אחרונות
ולא בך
כי אני נוראית, דוחה, גועלית.
סליחה אבא...