נטע פיינגולד / כשאתה בא |
נושקת קצה חיוך
חושק
נסערת נוגעת
צורבת ידיי
מתמסרת נפרשת אל תוך
סדינים סתורים
מתמלאת בך פועמת
גואה
עולה על גדותיי
מכסה אותי
בכסת של עונג
אט נרגע
נושמת איתך
רכה
בשקט המערסל
שלווה
שלמה
....כשעוזב
צונחת
לאפלת בלעדיך
מתרסקת
משלימה
מאחה אחד
לאחד
רסיסי שפיות
...ומחכה
לך
שוב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|