|
מול שקיעה
מביט למרחב
רואה מרחוק
חמור מיובש
קרוב לבאר
אדם זקן
מחזיק בתרמיל
סוד חידתי
אם רק תבואי
תשבי איתי כאן
אשיר לך רז
מתרמיל נגינה
ואז תבואי
נלך יחדיו
יש דברים כמוסים
בסוף המשחק
מול הרים גבוהי קומה
מסתתרים קרני החמה
חמורי שגוער
מת מרעב
אני שעייף
לילה אחד
אניח ראשי ליד באר שיבש
אם תבואי
תני לי יד
אשיר לך רז
מתרמיל נגינה
אז רק תבואי
לא אזוז מכאן
אביט בכוכבים
הלילה ירד
אשאר ליד
באר אהבה
הזמן אבד
זיכרון נושן
חמור שנופל
איבד תחושה
אני את תרמילי
זורק לבאר מיובש |
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.