החיים שלי כמו כתובים על מפה
אבל את השביל הנכון כבר איבדתי מזמן
מחפשת שנים אחרי דרך מוצא
לא יודעת מאיפה לאן

מפלסת דרכי בין עצים וסבכים
במדבר, באוקיינוס של קרח
רוצה להגיע הביתה, לחזור,
אבל איך מזכירים זאת למי ששוכח?

ואיך אדע אם מי שמחזיק בידי הוא אכן אמיתי?
ואיך אצליח לבטוח בו, שבאמת יישאר הפעם איתי?
כשהוא מבקש שאסמוך עליו, אפקיר בידיו את נשמתי,
אולי הוא סתם אומר? אולי זה מין "שיגעון תקופתי"?

המפה הסתבכה לי, אין דרך החוצה לברוח
מבוכים ישנים מתפתלים לי באמצע המוח
ואני כבר נואשת, רוצה רק לבטוח
פוחדת ליפול, לאבד את הכוח...

יש בחושך ידיים המון מושטות לעברי
"רק תגעי", לוחשות לי, אבל זה בלתי אפשרי
כי הפחד גדול, העבודה מרובה
כבר לא מבדילה בין הצורך לאהבה

רוצה להתעורר, לגלות שהיה זה חלום
במקום להתרסק במציאות, רוצה בזמן לבלום
אך בלתי אפשרי כי זה לא ייעודי,
ידוע שאני חלק מ"שגעון תקופתי"...