שרון.
קצת שטותי לכתוב מכתב לאדם שכבר איננו כאן היום, ועוד לפרסם
בבמה חדשה. קצת שטותי והנה אני בכל זאת כותבת.
כי לפעמים שטותי יותר לא לומר ולספר את כל שהיה, ואת כל שלא
הספיק להיות.
שרון, השם שלך פעם עורר בי התרגשות בלתי מובנת. והיום, שרון
מעורר בי חלחלה בלי מובנת עוד יותר. את רוב שנות ילדותי גדלתי
עליך כדמות חיקוי שבחיים לא הכרתי- לא היה לי האומץ להכיר.
ולמה דמות חיקוי? כי הרבה פעמים מחקים דבר שהוא בלתי נתפס.
ואתה נחשבת אצלי דמות בלתי נתפסת. גדלנו בסביבה של ילדים
מופרעים במעט, ואתה נתפסת אצלי כמוזר, שונה...
אני לא אתחיל בלנסות להסביר למה ואיך זה בחיים לא יצליח לי, לא
פה..
פשוט חשבתי אולי איפה שאתה היום יש לכם שם איזו גישה לאינטרנט
ככה לפתוח בבמה חדשה בשם יוצר שלי, במונולוג, ולקרוא את
שכתבתי, עבורך..
מה יהיה איתי? אין לי מושג, השנים חולפות להן כאילו במשב רוח
קל, והתחושות שלי נשארות זהות לשנים קודמות.
עייפתי מלבכות עליך, עייפתי מלכתוב שירים , עייפתי מלחבר
אקורדים מפחידים.. רק השם חרוט לי כמו נצח- שרון.
... זוכר איך היינו מסתכלים אחד על השני ומחייכים, ואיך הפלת
את הכובע שלך מהקומה למעלה בכוונה לכיווני שאני ארים ואבוא
אליך, איך ידעתי שאני אבוא? שאני אעלה? ידעת.
זוכר את הריקוד שלנו? "מסתכלים עליי כל הזמן מה הם רוצים מה
אכפת לי בעצם"? איזה שיר מחורבן, ואיתו רקדנו, את הריקוד
המחורבן שלנו שנינו.
וזהו אחרי זאת התנתקנו. ואתה הלכת ושנים עברו ולא חלפת. ויום
אחד בשמירה מזדיינת החלטתי להשיג את המספר שלך כי שמעתי שאתה
מסובך עד מוות. במה? בסמים. במה? במה כבר יכולת להסתבך?
ואתה לא חזרת, ואחרי שבוע התקשרת. וכל שהיה ביננו הפך לשונה.
שבועיים של ניסיון להבין אותך עלו בפח. השתנית. אבל נזכרת שאתה
אוהב.
אוהב אותי? למה? איך אתה מסוגל לאהוב מישהי מכיתה ה, ו, ז, ח,
ט, י, ,יא, יב? מישהי בצבא? הרי אתה כבר גדול. כשגדולים
אוהבים?
ניתקתי קשר כי התפגרתי. איך אתה מסוגל .. לאהוב..?
אחר מספר חודשים. מתקשרים. "שמעת? שרון נפטר... מנת יתר.."
ובלה בלה בלה... שרון נפטר. והותיר אחריו אבא שיספר לי את שהיה
איך אהב ,ולא היה מסוגל להגיד. איך חשב ונטרף שניתקתי קשר איפה
אני..? איך לילות ישב וחשב מה קרה לי..
שרון מת. ולי בא לחיות.