בואו נקים ועדה ונחקור ונחקור.
נחקור למה כל הזמן נשרפת הנורה.
חברי הוועדה יחפרו מתחת לאשמים את הבור,
נזרוק אותם פנימה, ונדליק את המדורה.
נחמם בלהבות מרשמלו ותפוחי אדמה בנייר כסוף,
נביט בנפשות הנשרפות ונירגע,
כמו דבורה שסיימה למצוץ את כל הצוף,
נעלה זיכרונות וצ'יזבטים מגיא ההריגה.
ואז מישהו יביא משהו לשתות,
לשטוף את המציאות מהגרון,
וכולם יתחילו לדבר שטויות,
כמה שלדים יקפצו מאיזה ארון,
אשת הנשיא תעשה עיניים לגנרל,
כתב הטלוויזיה ירד על ארבע וינבח,
מתהום הנשייה יגיע חוזה המדינה האומלל,
הפילנטרופים ידחפו לו צ'ק, יגידו: קח.
רק תלך כבר, חוזה, לך ברח. והואל נא בטובך לשכוח, ולהישכח.
ראשי המפלגות יביאו את האופיום,
יחלקו אותו בחינם, יחד עם כותרות העיתונים,
רבבות יזעקו "מה גדול הוא היום!"
מה טוב פה! מה טוב פה! ממש ממש נעים".
ולא יאמינו איך פעם היה רע,
בתקופת החושך הבלתי מוסברת,
כשהימים היו פרה-ועדת החקירה,
וטילים נפלו על שפת הכנרת.
נמצא אשמים, ונלך להר הקללה,
כולנו מכירים את הדרך לשם,
אחרי שצולבים קצת, מרגישים הקלה,
כמו לגנוב מרוקח תרופה בלי מרשם,
כמו צרבת שעוברת, ככה נרגיש,
קתרזיס ורוד יצבע זוג עינינו,
נעזור לזקנות לחצות את הכביש,
ונתעלם, ככל האפשר, מאויבנו.
זוהי ציונות מודרנית,
זהו המילניום החדש,
לא מחכים לגאולה,
לא בונים שום בית מקדש,
שהערבים יתקשרו אלינו, מתישהו,
בתנאי שהם לא רוצים שטחים בחזרה,
אנחנו נרוץ אחר הזנב של עצמנו,
עד שתישרף שוב הנורה.
2.10.06