מה לעשות שזלזול זה הדבר הכי פוגע שיש.
פעם, לא הייתי מאמינה שאתה אוהב אותי
היום, אני לא מאמינה שהפסקת.
עברנו כל כך הרבה ביחד
אהבנו, שנאנו, צחקנו, בכינו, רבנו, השלמנו,
מה לא עשינו אנחנו?
התגברנו על הכל.
ועכשיו מה נשאר לנו? יחס קר וצבוע
מצטערת, אבל את זה אני לא רוצה.
הרי רק לפני שבוע ישבנו מחוץ לבית שלי, במקום הקבוע,
וסגרנו את הכל, אפילו עם חיוך וחיבוק.
יום אחר כך, אמרת שאתה לא יכול ככה
וסגרנו את הערב עם סימן שאלה.
אמרת שאני אהבה הכי גדולה שלך
הקדשת לי שירים
ומה עכשיו? פוף... נעלם כלא היה.
אז הכרת את הפרחה ההיא, אז מה?
אז החלטת שאתה לא אוהב אותי, אז מה?
פתאום כל החשיבות נעלמה?
פתאום היחס הפך לריחוק?
אתה לא החלטי ואני זאת שנפגעת בסוף.
אז יודע מה, לא צריכה את הטובות שלך,
ולא צריכה שתחנך אותי ותעשה לי דווקא
כדי להראות לי, לך ולכולם שהינה הגברת עלי.
בולשיט! אתה פשוט אחלה שחקן,
בזה אתה רוצה להאמין.
אז סבבה, אני מבינה,
אבל תבוא תגיד אל תזיין תשכל.
אתה רוצה להאמין במטרה שהצבת לעצמך,
מטרה שכנראה אני לעולם לא אקבל.
אז כנראה שכאן נפרדות דרכנו.
גם הפעם זה היה אמור להגמר בחיוך וחיבוק,
אבל כנראה שהסוויץ' שלך בראש גדול מידי
ולא רק שהפסקת לאהוב
הפכת להיות מזלזל,
וזה דבר שאני לא אקבל
כי זה לא מגיע לי.
אז זהו. סגרתי את זה.
איך? באסמס צולע,
כי אין לך זמן יותר,
שאתה בכלל בדרך אל ההיא.
אז שתהיה מאושר?
שיהיה לך טוב?
שמשאלותייך ייתגשמו?
לפני שבוע, הייתי אומרת אמן
עכשיו? עכשיו גם לי לא איכפת.
אני מודה לך על שלוש שנים של הכרות מופלאה.
אני שונאת אותך על השבוע הזה,
ועל הצלקת שהשארת לי בלב.