[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כל דימויי הספינות שלך לא יעזרו הפעם
גברת דליה
היות וגם אם אני ואת שתי ספינות בים עדיפה עליי
מלחמת פיראטים או התנגשות קטלנית מאשר
משט שלום משותף וציני כלאחר יד
כל ניסיונותייך לצייר אותי כקפיטן שותף
הם בסך הכול עוד מנגנונים
והגם שיש הרבה אמת בשירך
וכאבינו נכתבים זהים
לא אשוט לצדך
ולו בגלל שאני אוהב לשוט לבדי לאורך זמן
בים השחור הזה שלנו
גברת רביקוביץ'
אם לא תפסיקי לשלוח לי שירי אהבה
אני אהיה חייב להרוג אותך
(איזו בדיחה נהדרת)




הכיוון הכללי הוא נכון
הכלים המילוליים מחודדים יחסית
ויש הרגשה של התקדמות גם אם מדומיינת
השימוש ברמיזות מחלחל באיטיות
וקוביות המשחק כולן נערמות לכדי מגדל רציני
אותו אפשר בהחלט למוטט
בהנפה
המחשבות ישנן
המלאכות מתבצעות בשקט יחסי
החוויות נאגרות במחסנים עגולים וחלולים
ילדי השכונה מהלכים על בהונותיהם
היות והם יודעים שאני כותב בביתי
ההקשרים על סך חלקיהם ממוינים
ואני מסודר במגירות הרגש כמו שלא הייתי אף פעם
והגיע כבר זמן גאולה לעצמי ולסגנוני
בעצם לא סגנוני
עדיף לומר משהו אחר
זה אינו עניין של סגנון
אלא של אופי




הנה אני עוזב את בתי החולים שלי
בהם אושפזתי אחרי המלצת זה שאינו רופאי האישי
ויש לי דברים לא נגועים שעדיין זקוקים להתייחסות כלשהיא
מצד גורמי הרווחה השונים
אבל זה יצטרך להמתין
ובינתיים אני יכול לשמן את המחבת ולטגן ביצה עם נקניק
ולהריח את השמן השרוף על הנקניק הלוהט
תוך שאני מזיע באמת, לתוך החולצה הכחולה
וחלק מבגדיי סופגים את הזיעה אחרת לחלוטין
ריח הגוף שלי מונע אותך מלבוא
את מריחה מרחוק ויודעת שכבר אינך רוצה בי
אין בזה פסול
רק ריח רע של פה שלא אכל זמן רב
וידיים שעירות למחצה שמעדיפות
לא לגעת בי




גברים שחורים בשלים
נופלים על פני נערות לבנות   מוכנות
כל זה נראה לי החלטי
גברים שחורים מלאי זעם
מפלחים נתיב לתוך הלועות הלבנים
להם מגיע, אחרי הכול, בהחלט מגיע
להתכרבל בנערה לבנה במעשה אונס מזערי
גברים שחורים מגודלים וסטריאוטיפיים
ונערות לבנות סטריאוטיפיות לא פחות
מנגנים כינורות א-הרמוניים
ובכל זאת ישנם צלילים וקונצ'רטו
זוועתי במיוחד
שנמשך ונמשך
המשיכה ומשכה אינה תלויה בנערות
לעולם לא תהיה




אתה מיטיב
להגדיר ולהסביר
את מה שאני אינני מסוגל
(אני בבחינת מתבונן מתעד בעל איכויות מוגבלות)
אתה מחייך בכל מקרה
לא מתוך טיפשות או הכחשה
והשמחה הבסיסית שלך
מרוכזת הרבה יותר וסמיכה
מזו שלי
(השמחה שלי עלולה להיעלם בכל רגע
לתמיד)
אני מתעד את פעילות המוח שלך
כפי שהיא משתקפת מהשיחות המרעננות שלנו
בתקופה האחרונה
(את הדברים שכתבתי עליך מחקתי
אבל אז שחזרתי בעזרת הכפתור המיוחד לכך
וראה כמה זה קל להחזיר אותך לדף)
אתה מיצוי התארים ההרואיים
שאינם נגועים בגברברת מיותרת
וכל הגיבורים הספרותיים שלי מתעוררים לחיים
כשאני כותב עליך
אפילו מר נון הצעיר
אמש נסענו במכונית המיוחדת שלך
בכביש צפוני חשוך במקום באחר מואר יותר
ואמרת שדרך חשוכה ללא רמזורים היא הרבה יותר
מאוטוסטרדה מוגבלת של פנסים גדולים ונתיבים רחבים
כל הדרך נוגנה בינינו שיחה
ואתה אולי אחרון המאזינים לרדיו
שאני מכיר




שימותו כל לילותיי
שייחנקו הם ואני וסיוטי הרכבת שלי
בחלומי שוב אני עומד בתחנת רכבת אפלולית
בכל רגע נתון חולפות על פניי מספר רכבות
ומכל אחת מהן מושלכת חבילה ארוזה
אני ממהר לפתוח את האריזות
אלא שבזמן שאני עסוק בפתיחת אריזה אחת
נזרקת אריזה אחרת מרכבת שונה ומושכת אותי אליה בלי שליטה
ואני, כמו שאני
לא מסוגל להישאר עם חבילה אחת
נוגע בחבילות אחרות ומתגרה עוד ועוד

עד ההתעוררות האכזרית וההבחנה
שכלל לא ישנתי וחלמתי את הכול בערותי
ואני ממלמל לעצמי בעיניים קרועות:
"הנה הסמים בועטים בי שוב"




האיש שראה הכול
חזר אליי בחלומי
הוא בעט בכדור נייר מרובע חלק
ופניו אמרו לי משהו
את סוד היעלמותו לא היה מוכן לחשוף
המחירים שהצעתי לא היו גבוהים מספיק
בעלי חיים משונים ליוו אותו בהילוכו
חזרה מהמקום אליו ברח וממנו בא
מאות אלפי גחליליות אור בערו מאחוריו כרקע
וקרנף מלכותי מולבש אוכף מלחמה צעד לצידו
כל הדברים היו
ואפילו חולצתו המהוהה בצבע אפור-כחול נראתה עילאית
מזמן הפכו חייו ריקים
כמו העיר התחתית של דאלאס שראיתי בחלומי
בבוקר יום ראשון




מה שאתמול נשף בעורפי
גוחן מעליי ומזיל ריר היום
פחדיי המורדמים היפים בשנתם כל כך
התעוררו וכיעורם הובלט מעל פניי
הסיבות
התוצאות
התהליכים הזוחלים
הסתבכו
התבצקו
התעגלו
נער המזוודות של נפשי
שהופקד על נשיאת המטען
התפטר ומחליפו מתעכב
מה שאתמול נראה לי אפשרי לגמרי
בבחינת תקווה
שוכב ירוי ברחובות   הערים הגדולות
היום
איש לא עוצר לבדוק את זה




וכיאה לתקופה:
תמונה משפחתית ובה
צעצועי ילדות
קוביות ערומות
רכבת עמוסת פחם פלסטיק
מכוניות מתכת אדומות עם מדבקות מיוחדות
חולצה עם ציור קטן
אפודה שסרגה הסבתא המשותקת שלי
מסיבת ההפתעה האחרונה בחיי
בגיל שש
אבי בחולצת מלחים ומבט שיכור
אמי בעצבונה השמח
אחי בתלתליו הרועמים (הוא כבר אינו רועם)
כולם משדלים-רעבים לשמחה
האהבה הגדולה של חיינו
המוני המשפחה הכינו מתנות באריזות
היישר מחלונות הראווה
עוגה ונרות ששורפים את הקצפת
במרפסת זקני העדר (!)
והכול בהפתעה
לא ידעתי
נלקחתי על ידי אבי בתואנות משונות
וכולם הכינו את עצמם
בבלונים ופרצופים שמחים
ואחרי זה הכול מת
אבי מת
והיא מתה ולא סיפרו לה
(הכינוי הרומז הוא העיקר)
ורק אני נולדתי מחדש
היום זו רק אוושה על המים של ההדסון
בו אני נזכר בהבזק הנוכחי
"התמונה היא פיסית לגמרי!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמתם לב, שכל
חיה בעולם נחשבת
אוכל איפשהו,
חוץ מגרבילים?
אנחנו יודעים
איך לדאוג
לעצמנו.

פוקי מלך
הגרבילים


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/10/06 22:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה