שרועה היא לפניי
באור מעומעם
שאינו מפריע לקרוא מחשבותיה;
לאותיות הבונות את שיריי
כי, מחשבותיה
הן בעצם ההוויה של חיי.
שרועה היא לפניי
באור מעומעם,
חייה עוברים על גופי
וכל רצוני
לדעתה עד תום,
לרוות מגנה נופת הצופים
ושיהיו לי חיי מובנים.
שרועה היא לפניי
באור מעומעם,
מביטה אליי פנים בפנים,
עיניה אומרות אהבה,
גופה כבר פרוק מחשקה;
היא, לי - חיי, כבר מובנה.
06/01/04 ©
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.