סבון,
שמתי סבון בזוית של העין
שיחדור פנימה במצמוץ מתמשך
שיחלחל במורד גופי בקצף גדל
מחיכוך בפינות של הלב
וישרוף מבפנים את הכל
והאשמה תתמוסס בקצף שקט
והעלבון יתמוסס בקצף שקט
והחרטה תתמוסס בקצף שקט
סבון,
גדשתי אוזני בסבון משובח
בריח וניל (בחירה בטוחה)
הוא התקצף במגע עם תוכנו של ראשי
ומילא מוחי בלחישות עמומות
שקצף משמיע כ"שומעים את הים"
הוא שטף מחשבות של טומאה וגסות
זכרונות על מי שאהבתי היום ואתמול
וגם מחשבות שאהבתי לחשוב
סופסוף התנקו משפטים שרציתי לשכוח
שאמרת בכל פעם כשרצית "משהו אחר"
שפגעו כחצים ונותרו כאובים כדמעות חנוקות
בגרוני המדולק שעכשיו נשאר ריק ותפל.
שקט,
סופסוף יש שקט קהה
ושאריות הטעם והרגש עולים למעלה בצינורות למערכה אחרונה
מתפסים על הקצף שנותר לבדו
ובאים במגע עם האוויר הקר,
מתחמצנים במהירות ובשקט
וזולגים כדמעות אחרונות. |
