היית אשליה מתוקה
בתוך כל חוסר הביטחון
שחוויתי במשך כל השנים,
חוסר ביטחון שקראתי לו תיכון.

ועכשיו תם החלק הזה שבחיי,
ואני צריכה להתמודד עם זה שאני לא אראה אותך יותר,
לא בכל יום, בכלל לא.
וזה כואב.

עברו 3 חודשים ואני כותבת עוד מכתב אהבה למגירה.
עברו, ואני עדיין לא יכולה להביע את השם שלך על הכתב.
אולי כי אני חוששת שזה יתגלגל אלייך איכשהו,
או מפחד שתדע שהיית ההשראה שלי לכמה שירים,
ושחשבתי עלייך הרבה בשנתיים האחרונות.

נתת לי תקווה וביטחון שאני נושאת עימי לכל מקום.
אז רציתי להגיד לך תודה,
תודה מהחנונית שהתאהבה באדם שאתה.

אני תמיד אשא אותך במחשבותיי, סמדר.