הנה אני ברחוב פלורנטין
רק אני והפיח
מוסיקה של מערב פרוע
ברקע
אני  - והפיח -  והעבר

פוסע מולי
עם עגלה וראש מורכן
המוסיקה נחתכת בחטף
התקליט נסרט
ונתקע על אותה נקודה
זו של הזוגיות השבורה
שחווינו
וכמו שתקליטים שבורים יודעים
אנחנו משחזרים את הסוף

אני הולכת אתה הולך אני הולכת
אתה הולך אניאתהאניאתה

אנחנו מתרחקים
ומגיעים עד לנקודה הזאת
פיח
שבת בבוקר
עגלת ילדים ישנה
איש ישן
מפרצים
ועליבות
כמה עליבות היתה
בי כשחציתי לצד השני של המדרכה
ובך
מבוגר ועייף וחוזר על עצמו
וכבר אמרתי עלינו
את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.


נשארתי עם מפרצים
בלב
ושמחה שמשונית
בעיניים.