אני יושבת וחושבת מי השפיע על חיי הכי הרבה, ולא עולה לי לראש
אף אדם, בכל 17 שנות חיי לא היה אף אחד שגרם למהפכה אצלי, יש
כל מיני אנשים שגרמו לשינוי קל, אבל באמת, איך יכול להיות
שמישהו ישפיע הכי הרבה?! זה לא שעברתי הרים וגבעות, ז"א כן
עברתי המון, אבל זה לא משהו שהיה תלוי בי או באנשים אחרים.
אחרי הרבה מחשבה מצאתי מישהו. אני מרגישה רגשות אשם שלא חשבתי
עליו מההתחלה אבא שלי . הוא נפטר שהייתי בכיתה ה', הייתי יחסית
קטנה אז  ולכן אני לא חושבת שהבנתי את משמעות הדבר. היום שאני
יותר גדולה (כעבור 7 שנים) אני מבינה כמה הוא השפיע עלי. בעצם
לא הוא זה שהשפיע עלי אלא המוות שלו. המוות שלו היה כל כך
פתאומי וכל כך לא צפוי שהוא ערער אותי לכל החיים. המוות שלו
רודף אותי עדיין אני לא מבינה למה זה קרה, למה הוא היה חייב
לקחת את החיים שלו ועם החיים שלו לקחת גם חלק משלי...יש לא מעט
אנשים, ביניהם הצבא שחושבים שאני עוד רגע אקפוץ לי מאיזה בניין
גבוה ואקח לעצמי את החיים כמוהו, הרי הוא היה אבא שלי, והתפוח
לא נופל רחוק מהעץ. אז יופי אבא, תראה מה עשית, גרמת לכך
שאנשים יפחדו להגיד לי דברים ושאנשים ידאגו לי כל הזמן... אז
מה אם אני הכי קטנה?! זה אומר שכולם צריכים לדאוג לי?! זה אומר
שעלי המוות שלך הכי השפיע?! כנראה שכן. כנראה שאני אוהבת אותך
יותר מכל דבר אחר, בגלל זה כולם חושבים שאולי אני אלך אחריך.
אבל אני יכולה להבטיח לכם אנשים- אני אהיה חזקה ואני לא אלך
בעקבותיו, לפחות לא בקטע הזה... יש לו תכונות טובות אחרות שאני
זוכרת (בערך) שהייתי רוצה לאמץ, לכן ממחר או אולי עוד שבוע
שבועיים אני אתחיל לצלם, זה משהו שלעולם ועד יזכיר לי את אבא
שלי. צילום!