אהבתי אשר פנתה אלייך
נבעה מהכשרון להיטמטם בגללך.
השתהייתי עלייך בצורה חריגה
כי היית בעיני ``המקסימה``.
לבי עט אלי אהבות
ונחשפתי לכאב עמוקות.
השכל הטיפש ישב ביציע,
החריש ולא ידע מה להציע.
אפשר היה לצפות מראש
שלהתאהב בך זה חור בראש.
הקשיים שהוערמו מכל עבר
לא איפשרו לפרוש אבר,
וכל רעיון לפיתרון מצדי -
תירוץ חדש מפיך המציא.
"רוצה ולא יכולה"
הייתה סיסמתך השגורה,
בלא תבונה יתרה
השבתת כל סיכוי לאהבה.
הענקת ציון לשבח לסבלנותי,
אך לא עשית מאום לשלוותי.
מות האהבה המוזרה
גלום באהבה עצמה,
והמוות נע על סרגל הזמן
מיום הוולדה של האהבה.
לא צפיתי משך חייה
אך האמנתי ששנינו חפציה.
ואת היא שהבאת האהבה לשיאים
שעבורי לא היו מוכרים,
אני, שסברתי שאלו קסמים
עכשיו הוברר לי שאלו כזבים.
כישפת אותי במלותייך
והרסת אותי בשקרייך.
לא נותר לי אלא להיות חזק
וצריך אני לנתק כל מגע,
כי לא מכל עז יצא מתוק;
כלל לא בטוח שיתהפכו היוצרות.
19/03/01 ©
|
