ארבל הכרמלי / שקיעה מוארת |
כאן ירד הלילה ואני עוד הייתי שם;
מנסה לחתור אל אופקי האור, אך לשווא.
צל החוף נבלע ונותרתי בלב-ים ללא תקווה,
מודלק בפז דמדומי הזיכרונות; אולי תהא בם נחמה.
בודד, אין מפרש וגם אם היה - אין רוח
ורק אני שם... בוהה אל תהומות... זנוח...
לא ארדוף חלומות ואקלע זרים -
לא אזרוק רשתות כדי לשלות פניני תעתועים.
גם לא אשב לצפות בגורל כאביון פושט יד
כאשר אולי עוד לא תמו בעולם מכמני הפז,
כמו הים שיורדת עליו האפילה לאחר השקיעה
ואף-על-פי-כן, כולו אור, כולו הוד מן הלבנה.
01/08/04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|