כואב ! איה ! אל תשאלו. איזה קטע מרתיח היה לי. אל, אל תשאלו,
תעשו לי טובה..שתים עשרה בלילה, אתמול, אני בדיוק חוזר עם
הטנדר שלי מביקור אצל מושיקו חבר שלי מהביצפר, ליד לה-גארדיה,
אני עוקף איזה לאנסר אחת שבקושי זזה, וממשיך לנסוע. פתאום אני
רואה את הלאנסר הזו חותכת אותי, ושמה ארמ-ברקס, ככה. אני ככה
צופר לה, עושה עם היד, פתאום אני רואה איזה שני ערסים כאלה,
מהצעירים שחושבים את עצמם, שאין להם טיפת כבוד למבוגרים ולא
כלום, יוצאים מהלאנסר. אני יוצא מהטנדר שלי, אחד מהם עושה לי:
מה אתה עוקף ככה, יא חתיכת מנייק, אתה לא מתבייש? ניסיתי לשמור
על פרופורציות. בכל זאת, לא היה לי זמן להתעסק עם אלה. אני
אומר לחתיכת חצוף הזה, מה, אתם בקושי זזתם, חשבתי שאתם עומדים
מחכים, אני יודע?

ההוא מסתכל עליי ככה, מלמעלה למטה, מתקרב אליי, הבן של האימא
שלו, אומר לי, בקושי זזתם, הא? וטאח, מוריד לי סטירה!  אני,
לקח לי חצי דקה להתאושש מההלם, בכל זאת, סטירה. ההוא בינתיים
תופש אותי בחולצה, ומתחיל לדחוף אותי לכיוון הטנדר. אני פתאום,
כל הדם עלה לי לראש, וטאח! לקחתי אותו כמו שהוא והורדתי לו
ת'ראש ישר על המכסה מנוע. בום, טראח, אני ממשיך לדפוק אותו, גם
עם אגרופים לצדדים. פתאום, חבר שלו מתחיל גם להתקרב אלי. כמעט
ולא הספיק, לא שמתי לב בהתלהבות, חבר שלו כבר כל הפנים שלו
נהיו עגבנייה, אני מסתובב אליו, וגם מוריד לו על ההתחלה נוגרה
לפרצוף המגעיל שלו, ודופק בו, פאח, בום !

משאיר ככה את שניהם על הרצפה, לא יודעים מאיפה זה בא להם, נכנס
לטנדר, ונוסע. מזל, שבדיוק ליד המקום היה את המוסך של משיח,
חבר של המישפחה שלי, שבמקרה באותו יום ידעתי שהוא פתוח גם אחרי
שתים עשרה. נכנסתי אליו, אמרתי לו, משיח, בחייאת תעשה לי טובה,
הסתבכתי קצת פה, שם, אל תשאל. אולי אתה יכול להחליף לי את
הלוחיות, שלא יעלו עליי מנייקים כחולים?
ההוא, עוד חייב לי טובה גדולה מפעם. פעם, היו חסרים לו חלקי
חילוף מה זה נדירים, שכמעט אי אפשר היה למצוא אז בשום מקום
בארץ. ניגש אליי פעם אחת, ביקש ממני, ישראל, אולי אתה יכול
למצוא לי את החלקים האלו איפשהו? אמרתי לו אז, אין בעיה משיח,
אתה חבר של המישפחה, מה שתבקש. נסעתי במיוחד לאחת מהמשחטות רכב
אלו, עד ליד טול- כרם נסעתי, באמצע הלילה, ונכנסתי לשם. אלה,
וואלכ מקצוענים בתחום הזה, חבל על הזמן.

מה לא היה שם, מה שרק אפשר לבקש. פגושים, קרבורטורים, מכסי
מנוע, מראות כאלו יפות, לא סתם, חלקי הגה, מושבים עם ריפודים
של קדילקים, הכל בקיצור, והכל מסודר שם יפה יפה, כמו במדף
בסופר, בחיי. העמסתי איזה שליש מהחומרים שם על הטנדר, והתחפפתי
משם. אלה, הטינופות, גם אם היו רוצים, לא היו יכולים לעלות
עליי. איך שנכנסתי לשם אני, ככה כמו שאני ישראל המנייק בד"כ,
החלפתי ישר זהות , הייתי מוחמד עיישא. לא היה להם סיכוי אלה.
וכמו שאומרים, הגונב מגנבים פטור, במיוחד אם אלה ערבים, ועוד
מהשטחים. ועם מה שקורה שם עכשיו, בכלל. בקיצור, החליף לי
לוחיות, אני מרוצה חזרתי לטנדר, נסעתי לממלכת השווארמיה
בתקווה. אני ממלא את הלאפה, וכמו שאני אוהב, שמתי חריף. אבל
מה, שמתי יותר מדי חריף... מרוב העצבים, די. סחוג אדום שמתי,
סחוג ירוק שמתי, סלט חריף, ושמתי גם פלפלים חריפים חמוצים
כאלו. ועכשיו, כואבת לי הבטן! מה זה כואבת, שורפת, אש !!!
אייייי
אייייה איייייה!
והראש גם כן כואב לי.. יחד עם הלאפה, שתיתי איזה חצי בקבוק
עראק, וכל הראש מסתובב לי עכשיו. ופתאום, אני חוזר הביתה, נכנס
למקלחת, פתאום אני שם לב בצד, ליד המותן, יש לי איזה חתך, מה
זה גדול , אדום כזה, ושורף, שורף.......! מסתבר שמה, החבר של
הזה שפוצצתי אותו ראשון, כנראה שבלי שמתי לב, הצליח להכניס לי
איזה קטנה עם סכין. בן- זונה. אני צריך לחנך את הזבל האלה יום
אחד, שילמדו לתת כבוד לישראל !

בקיצור, כואב לי, שורף לי, מכאיב לי, משהו, משהו מכאיב לי.

("משהו מכאיב לי. ברחובות בחוצ החוגגים יוצאים בריקודים
ובשדות אביב נפלא. פרחים. נשים. משהו מכאיב לי כאן, בצד, ..."
. אדמיאל קוסמן, משהו מכאיב. גדול , גדול הבנאדם. מת עליו.
הוא אומנם אשכנזי, אבל מה, שומר מסורת, אוהב את אלוהים, ואיזה
שירים יש לו, איזה שירים. והכי טוב- זה, למרות שהוא דתי וזה,
שומר מצוות, לא מפחד לדבר על מין בשירים שלו. ענק פשוט, ענק.)

כואב לי, אנשים, כואב לי שלא הגבתם על השיר הנפלא שלי על השמנה
מהדיסקו, ואפילו עשיתם ממנו צחוקים. למה, למה, אני לא בנאדם?
טוב נו, לא משנה. סלחתי לכם. אוהב אותכם מאוד בסך הכל.

אאוצ'! קוס אמק! העכבר הבנזונה הזה נשך לי את האצבע! הכל,
הכל הולך לי ביומיים האחרונים הפוך. כדאי לי שאני אלך לתפוס
איזה מרגוע. אז יאללה ילדדוס, אני הולך בינתיים, תעשו מה שאימא
אומרת!