ובאמת, אין לך דבר יפה יותר מבחורה על אופניים.
שתי ידיים אוחזות בידיות הכידון, מרפקים מעט כפופים, קו מתאר
של זרוע עדינה מתלטף מול הרוח, צל קטן, כריתי, מופיע ונמוג
מייד בשקע החיבור שבין השריר לאמה, אצבעות נעטפות באחיזה
החלטית; גוו נוטה קדימה וחולצה מרוככת מאווררת זוג שדיים גאים,
המרקדים בעליצות ריחופית, נינוחה, מעל המותן הצר, האוחז בגוף
כולו והוא מוצק וברור; מלפנים חושף לשמש טבור מחוייך, קורצני;
מאחור אורב-מציץ חריץ אפל ושובב, המתגרה בלחישות פתלתלות אל
מול הגב השחום, הזקוף, הגמיש, ומרמז על תחילתו של ישבן אצילי,
המשלים כפעמון את המתאר המכחולי, הפשוט.

זוג ברכיים מדוושות ומניעות איתן ירך וירך, בתנועה סדרתית,
שגרתית, מוצקה, הן עולות ויורדות במעגל מכושף, יין ויאנג מתפתל
ותמידי של קרסוליים המניע את הגוף כולו קדימה, חותך את הרוח,
הוד של פסל והדר דולפיני, באוויר המפוייח והחם מתעלה אל מולה
ריח זפת וים; משב שובבי מתערבל סביב שיער קל ורך, הנאסף לאחור
במשיכת יד אגבית, עת בולמות הרגליים את תנועת הגוף, עמידה
זוויתית ונשימה מחוייכת, יד ימין שולה בקבוק שקוף של מים
מרווים, המונפים ליצור מפל זעיר של צלילות קשתית אל בין שפתיים
דקות, פיקת גרון מתנוענעת בלגימות מהירות, משתוקקות; רגע של
תנוחת מנוחה, ואז פקיקה לא מודעת, ושוב חזה מתרומם בשאיפת אויר
לח, וזינוק קליל לדיווש זוויתי, מסתער, מרץ נעורים, גמיעת
עלומים.

נוף הדרך מצטייר לאחור במשיכת ארגמן, דוכנים קלפנים ורצים
נמוגים עם סיבוב האופן, כנפי שקיעת שמש כתומות נפרסות על פני
ים כסף כהה, זריחת פנסים מדליקה מסלולה של רוכבת פקוחת עיניים,
לב מתנשף וריאות פועמות, אגל זעה מלטף את פניה, מתאדה לשמים
לספר שם בשבח רכות עורה ומליחות שפתיה; מתמסרת לה הדרך הכבושה,
מתמסרים גם החול, העצים בטיילת, ומוכרי המיץ מחוספסי הזיפים,
עסיס תפוזים בשל זולג מתקצף לכוס פלסטיק שקופה, זוג מטבעות
עובר לסוחר, ראשים מופנים, עורף מתרחק; מבטי המוכר והקונה
נפגשים, על שפתיו של האחד עולה בת-צחוק גסת רוח, השני בחיוך של
מבוכה מרוגזת, רגע פרטי של המיית גוף ונפש הנצבע בגוונים של
אחוות גברים לא-אישית, מחוספסת, הסטת המבט, שאון מנועים, קבוצת
תיירים, עמוד, פינה, פגה, גזה, חלפה.