נאמר שמיים סגולים מבצל
ואתם תאמינו לשירה ככלל
ההמון אוכל המון גם כשזה לא נעים בחיך
אספסוף גם כשעצוב הוא מחייך.

מדוע האמון העיוור לשגעונות משורר
על כל מילה וכל הברה מסתורין סורר
ולא תמיד מיד הכוונה
ובכל זאת בטוח הקהל שישנה טענה.

גשרים מעל נהר רובצים אך ללא מעבר
הזקן נתקל באבן נופל ונשבר
אנשים טובים כבר אין באמצע הדרך זה מכבר
שורות אלה הן דבריי הימים ומודעות חיים
אבל בטבעיות יצא מיד הדמיון
וכרגיל אוהב האספסוף לכרסם בו המון.

אלגוריה ורמיזה הוא חובק בחיכו?
הוא כרגע עוסק בלחרבן ולהשתין
והמבין מבין גם כשאין מה להבין.