[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בא לי ללכת לישון היום בלילה
אחרי יום חורפי, אפור ומדכא שלא יכולתי לצאת בו מהבית בגלל
הקור, הגשם והסדק ברגל,
להירדם אחרי שהעייפות והמחשבות מתישות אותי ונותנות לי להירדם
סוף סוף,
לישון ולישון ולישון ולישון ולישון ולישון ולישון, מדי פעם גם
לחלום,
ולהתעורר בסוף מרץ,
כשאמא, אבא, סאונד, רוי ואיילץ האחים הקטנים, דודה שלי, אמבר,
שאניה, לילי, יוני, יושבים ליד המיטה שלי ואני רואה את כולם
ברגע שאני מתעוררת ומחבקת את כולם אחד אחד,
ואז יתברר לי שכבר קיץ בחוץ וכשאני אתעורר אני לא אראה יותר
שמיים אפורים,
שבזמן שישנתי מדי פעם הזריקו לי תרופות שעוד שבועיים יגרמו לזה
שאני כבר לא אהייה עצבנית יותר והמחשבות כבר לא יתקפו אותי
בלילות, ואני כבר אוכל ללמוד כל יום עד 3 בלי שיהייו לי התקפי
פחד ושללודריק כבר לא יהייה כוח עליי, גם כי הוא הבין למה הוא
מכאיב לי כל כך וגם כי אני כבר לא כל כך מושפעת מדברים קטנים,
ואחרי הצהריים אני אוכל ללכת כל יום עם החברים לקניון, אליהם,
אליי ולהופעות או סתם להכין שיעורים ולהישאר עד הערב,
ושרדיוהד יגיעו לארץ עוד שבוע מאז שהתעוררתי ושהשיגו לי כרטיס,
ואחרי שאני אשמע את כל החדשות המשמחות האלה אני אראה שורה של
מתנות לכבוד היום הולדת שהיה לי לפני שבוע וחצי, דיסקים, בגדים
וספרים שחיפשתי המון זמן כמו 1984 והמשחק של אנדר, ולשמוח על
זה שגיל 15 כבר מאחוריי,
ולהמשיך בחיים רגילים וטובים כמו שהיו לי לפני שנתיים.

אני רוצה גם לפגוש את לילי, עדיף שהיא תבוא אליי כדי שתהייה לה
מנוחה מהבית, והדבר הראשון שנעשה יהייה לחבק אחת את השניה. היא
תיתן לי חיבוק ארוך ותשים עליי את הידיים הקרות שלה ואני אחמם
לה אותן, בזמן שהיא תחבק אותי, ועדיף שגם שתינו נבכה ונחבק
ונחמם אחת את השניה עוד יותר חזק.
אז אני אכין לנו תה ומשהו חם לאכול, נשב בסלון ונתכסה באותה
השמיכה, אולי נראה טלוויזיה בזמן שנחבק אחת את השניה, תכניות
על אהבה או סתם סרטים מצוירים כמו שאני בטוחה שהיא אוהבת,
ואולי סתם נדבר או נשתוק ביחד ונשים את הראש אחת על השניה.
כשהיא תרגיש יותר טוב, אולי נעשה טיול אוטובוסים ארוך מסביב
לעיר, נישאר על אותו הקו כל הזמן או שאם נרצה להיות במקום
מסוים הרבה זמן אז נוכל לרדת מהאוטובוס, לשבת בגן ציבורי נחמד
או בסתם מקום שאני אוהבת, ואז, כשיחשיך, אז נעלה על הקו שיקח
אותנו חזרה הביתה, ונשב אחת על השניה, נתחבק ונראה את העיר
נצבעת בשחור, במנורות ובכרזות, ואם יירד גשם אז זה בכלל יהייה
מושלם.

זה יהייה נחמד גם אם אני אנסה להתאבד בפעם הרביעית, אבל לא
בגלל שאני רוצה למות.
לנסות להטביע את עצמי וכשאני כמעט נחנקת אז להוציא את הראש
מהאמבטיה בנס, לנשום ולהגיד תודה גדולה על זה שלא הצלחתי למות.
להרגיש את ההקלה הזאת במשך לפחות חודש, ולעלות ולהישאר למעלה
במשך הרבה זמן, ליהנות מכל דבר שאני עושה, ושכל דבר, כולל
המחשבות והפחדים, ייעשו כל כך קטנים לעומת הכוח הטוב הזה שנמצא
בתוכי, המקום הגבוה הזה שאני נמצאת בו, עד שאולי הם אפילו
ייעלמו, והחברים שלי, המשפחה והמורים, יבינו שאני לא מובנת
מאליו, בכלל לא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל הקולות האלה
יוצאים ממני?

אופס...


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/12/06 7:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרלוט סאמטיימז

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה