עמי אור / זיכרונות |
מה שואבים ממגרות חיינו לא נדע
מה מביאם לתודעתנו לא נמצא
נדע רק, כי בנו הם.
לעיתים עצובים המה,
לעיתים שמחים
אך גם השמח
בתוך עצב מעציב.
הלכת לדרכך והותרת אותי תוהה,
לך מרחב כרצונך, נותרתי כואב
ורק הזיכרונות מבזיקים לעיני,
פינה בה היינו, מקום בו שהינו,
ריח גופך, מראה חיוכך,
צליל שיר אהוב, או קולך
כל אלה היו שמחים עת חלקנו
ועתה השמחים מעציבים.
הלכתי בדרך חדשה
חיוכי מחפה על דמעה
עיני בוהות ורואת רק זיכרונות אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|