נטע פיינגולד / עוד שיר על סתיו |
בימים האחרונים
המשוררים ממרקים את כל המילים
הנוגות , הנוגעות
מילים חומות של שלכת
עפות עם ציפורים נודדות
תוגה מתוקה לופתת לב
מתגעגע, לא יודע בדיוק למה
דוק עצבות די חינני
בעיניים מושפלות
האור והכאב
מתרככים מזהיבים
אל תוך דמדומים מתארכים
ואני
מאווררת ארונות
נושמת אותך ואת הגשם הראשון ,
מבעד למעיל ההוא הכחול
ששכחת
בסתיו האחרון
ולובשת אותו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|