-1-

אחרי 43 שנות חיים, שמצדן המקצועי חש אמנון ירון שהשיג הצלחה
רבה ואחרי שמונה עשר שנות נישואים ששבעה עשר מתוכן היו עבורו
שממה רגשית, קרו בחייו שני אירועים, לכאורה בלתי קשורים האחד
למשנהו, אירועים ששנו את חייו מקצה לקצה.
האמת ניתנת להיאמר כי אחרי חמש עשרה שנות קרירה בהן "רדף" אחרי
יעדים שקבע לעצמו והפך בסופו של דבר למנכ"ל, היו חייו
המקצועיים ועבודתו מושלמים. סביב חיים אלה סבבו כל רצונותיו
ותשוקותיו, יכולתו ומאמציו. עבודתו מילאה את כל החסר בצד הרגשי
של חייו ואת מקום האהבה החסרה שאף פעם בחייו לא חש בכמוה.
תהליך התרחקותו מהבית וההשתקעות בעבודה, היה תהליך שהזין את
עצמו. על מנת להימלט ממריבות אינסופיות וחסרות טעם ותכלית עם
אשתו, שהמילים בבקשה, סליחה ותודה נעדרו משום מה ממילונה,
העדיף, על כן, להשקיע עצמו וזמנו בעבודה עד לשעה מאוחרת בכל
ערב.
כל ויכוח, שהחל מן הסתם בגלל אמירה זו או אחרת, הוסיף עוד אבן
לבאר החרבה מכבר של עגמומיות נישואיו ואל השיממון הרגשי שחש
בתוכו וגם חיזק את הניתוק  והגדיל את המרחק בינו לבין אשתו, עד
שבחמש השנים האחרונות היו הוא ואשתו סתם שני אנשים המתגוררים
תחת אותה קורת גג, נושאים את אותו שם משפחה ומגדלים את ילדתם
המשותפת - דניאל. כל זאת כמעט ללא החלפת מלה באותם רגעים קצרים
בהם התחככו מסלוליהם בסוף יום עבודה או בסופי שבוע. התוצאה
הבלתי נמנעת של כל אלה הפכה את רגעי הקרבה האינטימית בינם,
לנדירים יותר ויותר, עד אשר גם אלה כמעט ופסקו לחלוטין. המין
עצמו היה אקט מכני ששימש את שני הצדדים לפורקן גרידא ובדרך כלל
הסתיים בהסתובבות גב אל גב ללא חבה ורגש כלשהם, לא שלא נסה.
מאחר ומעמדו לא הרשה שום שערורייה שתפגע בו, הסתיימו תמיד
ניסיונותיו לחפש חום וחבה מחוץ לבית בהרפתקאות קצרות ובהחלט לא
מספקות מבחינה רגשית.
לאחר כמה שנות עבודה בתפקידו האחרון, חש אמנון שמיצה את עצמו
וגם הנסיבות בחברה בה עבד השתנו, כך שמועצת המנהלים בעצה אחת
אתו, הגיעה למסקנה כי עליו לפרוש. לקראת סוף השנה סיים את
החפיפה עם מחליפו ואת העבודה בחברה ונפרד לשלום מכל ידידיו
במסיבה שארגנה לכבודו מזכירתו.
את הכסף שצבר במהלך העבודה ובפרישתו, השקיע אמנון בעסק שקנה.
מן הסתם , למרות הניסיון העסקי הרב שצבר, נראה כי טבע האדם
ללמוד רק מטעויותיו ולא מטעיות של אחרים, או אולי לא בדק יותר
מדי בשיניו של הסוס שקנה, כמו שהיה בוודאי בודק בתפקידו הקודם,
בכל מקרה העובדה הלא משתנה היא שבתום כמה חודשי עבודה מאומצים,
מצא עצמו בלי עסק, בלי כסף והגרוע מכל בלי עיסוק או עבודה
ראויה לשמה. התהליך הזה בפני עצמו לא עזר לבנות גשר אל אשתו
ורק הרחיב את הפער והקרע בינם אשר הלך והעמיק באותה תקופה.
האירוע הראשון הזה, גרם לו להתכנס עוד יותר לתוך עצמו והחריף
עוד את ההתרחקות ההדדית בינו לבין אשתו.
רמת החיים הגבוה ותפקידיו הקודמים חייבו את אמנון לחפש עבודה
מתאימה אחרת באותה רמה ולכן סרב להתפשר על תפקיד ברמה נמוכה
יותר אשר ממילא ההכנסה הקשורה איליו נמוכה גם היא. למרות קשריו
הענפים מצא עצמו בתום תקופת פעילות ארוכה בה היה פעיל כל רגע,
בפעם הראשונה בחייו, מגיע אחת לשבוע ללשכת האבטלה מה שהיה אסון
מבחינתו בהיבט של בטחון עצמי ודמוי עצמי.
משליטה מלאה בחייו הפך לתלוי ונשלט בגחמותיהם של אחרים. חוסר
התעסוקה הגדיל את זמן הישיבה בבית וממילא את ההזדמנויות
לחיכוכים עם אשתו מה שלא תרם כלל לחיזוק הקשר הרעוע שלהם ורק
הרע אותו עוד.
התחושה של לא יוצלח וחסר תועלת הלכה וגעתה בקרבו. שוב ושוב היה
מגיע לראיונות עבודה ושוב ושוב היה מקבל תשובות שליליות, מעגל
קסמים שגרם לו להסתגר בעצמו עוד ולהקרין כלפי חוץ את פחדיו.
גם העובדה שמצא בשלב זה, עבודת הוראה חלקית בערבים, בניהול
ושיווק באחת המיככלות לא שינתה את מהלך הסתגרותו ותסכולו הלך
וגדל עם כל יום שחלף. רק בכיוון אחד נסה למצוא פורקן ולהיפתח -
לכיוונה של בתו. אבל זו חשה במצב רוחו או שאולי הייתה טרודה
בבעיות הטיפש עשרה ומן הסתם רחקה ממנו.
בבית הלך מספר המריבות וגדל. הסינים אומרים כי אם יכו אותך
מספר מספיק של פעמים באותו מקום, תקהה התחושה, אבל במקרהו של
אמנון ירון, כל מריבה כזו תרמה לבניית עוד נדבך לקיר העגמומיות
והניכור שהלך ונבנה בינו לבין אשתו, קיר אשר כבר הגיע לגובה
כזה שכמעט לא היה ניתן לטפס מעליו.
בכמה הזדמניות נסה להתעשת ולהושיט ידו לשלום, כי לאחר הכל אהב
אותה כשנישאו, אבל היא לא הייתה מוכנה לבל את היד המושטת, תמיד
הייתה צריכה להיות הצודקת ובעלת המלה האחרונה בכל ויכוח. אישה
אחרת אולי הדונה איד אלה, הייתה תומכת בבעל במצב כזה, במלה
טובה, בעדוד, בליטוף, אבל אופייה השתלטני גרם לה להגיב בצורה
הפוכה, כך שדרישותיה הלא הגיוניות רק הלכו וגדלו ובכך רק
הוסיפה עוד שמן למדורת אי הודאות שלו.