לפעמים פשוט בא לי לעמוד מולו ולהביט לו אל תוך העיניים,
שיקשיב לי טוב-טוב, ולצעוק בכל הכוח כמה אני אוהבת אותו.
להוציא את הגרון שלי, להוציא את הכל. לספר לו שכל לילה אני
חולמת עליו, שאין שניה שהוא לא עובר במחשבות שלי, שאם מישהו
היה לוקח סיכה ותוקע לי בלב, לא היה סוף לרגשות שלי שהיו
שוטפים את העולם כמו מבול.

אם רק היית יודע כמה אני אוהבת אותך, כל-כך הרבה שאני צריכה
להילחם בעצמי שלא לחייג את המספר האהוב והמוכר שלך, שהנשמה שלי
כואבת מרוב אהבה, שאתה הוא הבנאדם שחיפשתי כל חיי
אם רק היית יודע כמה אתה תופס מהחיים שלי, שבלעדיך אני אפילו
לא שמינית בנאדם, שאני אוהבת אותך כל-כך כמו שלא אהבתי בחיים,
ולא האמנתי שאפשר לאהוב.

אם הוא רק היה יודע את כל זה, אולי גם אני הייתי יודעת שהוא
מרגיש את אותו הדבר כלפיי...