היום רציתי למות; כל היום
רציתי למות. אמרתי לך,
הכרית  שאני מחבק בלילה
היא רק כרית, אך לא הפער; הפער הוא אמיתי.
את יודעת שהוא אמיתי.
שלא כמו החיוך הזה שהייתי רוצה
לעקור מעל פני במקוש, סכין או מעדר.
את העיניים לנקר. כיוון שהן צופות בפער
והן אינן אוהבות את שהן רואות,
אך הן לא נעצמות. מקוות, עדיין מקוות. פתיות.
הידיים שלא עושות דבר; הן מצלות, על העיניים,
הן מצלות; לשווא; לכרות;
עד דם ודם ודם; עד אינאדם.


לפרקים אני ממתין זה מכבר,
לבוש שחורים ומשוסף צוואר;
חולם את אבדוני. מונה
את המקוננים, כורה אוזניים, עדיין;
מחשש למה שזה וזה וזאת תאמר.


היום רציתי למות,
אלוהים, כמה רציתי למות
אך שוב התעוררתי מאוחר.