צהרי יום ראשון.
היה זה יום סגריר. גשם זלעפות בחוץ.
בדרך מהחדר של הקמב"ץ לקמ"נייה נרטבתי מעט.
אוף.
הלילה הולך להיות מבצע גדול. המבצע שלי
היה לניילן 370 מפות קוד.
התחלתי לניילן את מפת הקוד ברשלנות.
לאחר כדקה נכנס לחדר שלמה , מש"ק המודיעין שלי.
נזכרתי במשפט מבה"ד 1 "על הקצין להוות דוגמא אישית"
הרהרתי לעצמי "אבל אני קמ"ן ... טוב .. אני אעבוד עליו".
המשכתי לניילן את המפה ,
אבל הפעם כמו שלמדתי בקורס. הוא הסתכל עליי בהערצה.
קרצתי לו עין ואמרתי "עכשיו אתה" .
שלמה חייך ואמר לי שהוא יכול.  שאלתי אותו "בטוח?"
והוא מלא במוטיבציה ענה לי "כן הקמ"ן , אני יכול הכל !".
הוכחתי לו שהוא יכול.
נתמלאתי אושר.
והשארתי לו את כל העבודה.
דפקתי את השנץ של הלייף.
התעוררתי בערב למבצע.
לבשתי את הווסט המשופצר, שימנתי את הנשק
והעברתי משחולת (כמו שלמדתי בקורס).
הכנסתי מחסנית ודרכתי ברעל את הנשק.
באתי לעלות על ה"אביר" עם כל הלוחמים.
אבל אז שמעתי קול חזק. קול מוכר.כמו צעקה צורמת.
היה זה המב"ס !
"אתה לא לוחם !!!"
"שיט .. שכחתי "
פרקתי את הנשק , הורדתי את הווסט
והלכתי להיות קצין תורן.