ימים ולילות רבים ביליתי בחיקה, חיפשתי שם מקלט מהמציאות
הכואבת של ההווה הקר והאפל שחיכה לי מחוץ למפתן דלתי השבורה.
אני מצטער אם ידמו הדברים שלא אהבתיה, אך הדבר נכון, שפתיה היו
קרות וחיקה היה מעלה צחנה, ולא הייתי מוצא את עצמי בתוכה אם לא
הגעתי עד כדי שפל. זונת רחוב היה כינוי מתאים למדאם היקרה שאני
הולך לספר לכם עליה, לא שהייתה היא זונת רחוב, אך, דמתה היא
לאחת, וללא כל ספק התנהגה היא כאחת.
היא הייתה גוררת את רגילה השמנות, דרכי סמטאות העיר החשוכות,
מקומות שבהם העכברושים אפילו פחדו לשרוץ. שם היא מצאה אותי,
מזרק תלוי מצד זרועי, פני מלאך שהיו זקוקות למושיע. לאל יש
בדיחות טובות, לסופר יש גם כן, המלה מושיע לא בדיוק תיארה את
ההתנהגות שלה כלפי. בכל עניין כנראה שנמצאתי חן בעיני, לא שזה
קשה ולא שזה קל, היא אישה שנואה ובודדה בימים שבהן המלחים לא
שיכורים מספיק. אך גם אישה קרה וסגורה שאכפת לה בקושי מעצמה
ומחתולי הרחוב שאותה היא מכנה ידידים. תנו לה מעט מכספיכם ואז
תגלו את התנהגותה האמיתי אישה מלאה בכלום אושרה הוא עלוב ופיה
מעלה ריח ביצים סרוחות. ספור חיים עצוב וקריצת עין עלובה
יכולות לעשות לכל אדם את הלילה אחרי מספיק שתייה לא בריאה. אבל
לרוב הגדול יש גבול, ישנה ראייה מטושטשת וישנו עיוורון מוחלט,
באחד שכזה הייתי. זה מסביר גם למה הייתי שרוע במקום כזה בשעה
כזו בכדי שהגורל יהתל בי ויעשה ממני צחוק. בא לי לצחוק עד עמקי
נשמתי אך אני מגלה כי אני צוחק אך ורק על עצמי. עצוב אני לא
חושב ככה מעורר רחמים אולי. יש לי הרגשה שאני סתם חסר כל והיא
לפחות משהו או שלא.
תני לי לצאת מפה, אני לא בכלא ואת לא אסירה, היא בכלל לא כולאת
אותי אני סתם מחפש תירוצים.