יש רגעים שהשתיקות בהם מגדירות אותם יותר מן המילים שנאמרו בהם
יש אנשים שמוגדרים היטב על ידי השתיקות שבחרו לקחת

עכשיו שאף אחד לא שומע אני יכול להגיד את מה שבאמת חשבתי
כשאמרת לי שאין דבר נורא יותר מנסות למשוך את הרגע

בלילה אני לפעמים רואה איך את מחליקה את הסדין שאת לא מצליחה
להירדם
ואני קם ועוזר לך ככה סתם כאילו לא השארת אותי משותק באמצע
כביש ראשי בבוקר חם אחד

יש רגעים שהיקום כולו עוצר ומביט בי עושה משהו טריוויאלי כמו
מתגרד בגב ואני מייד הופך מודע לעצמי ומפסיק
ויש רגעים שהיו בשבילי הכל כמו אותו הבוקר והיקום נשאר אליהם
אדיש

חשבתי שאת מזדיינת מהצד כבר חצי שנה ואין לך אפילו אומץ לספר
לי
כאילו אני לא יכול להתמודד עם בגידה וזה מה שכאב לי יותר, שאת
צודקת.

הייתי כותב משהו על סתיו ועל איך שהעיניים שלך משקפות עצב
אפרפר
אבל בחרתי שלא, כמו שבחרתי לשתוק .

יש רגעים שהשתיקות בהם מעצבות אותם יותר מן המילים שנאמרות בהם

יש אנשים שמוגדרים על ידי השתיקות שבחרו לקחת