נועה זיל / נזכרתי |
לכאוב
לא ידעתי שאפשר ככה,
למות, מבפנים
לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה
דמעות לבכות
ויללות להפנים
לא זכרתי שכשעוצמים עיניים
השחור כל כך שחור
וכשפותחים אותן,
הכל אתה, הכל אור.
לא רציתי לדעת
את כל העולם הזה
עכשיו אני שוקעת
תושיט לי יד ואצא
זה לא יקרה
אני נושמת עמוק
ונעלמת מתחת לזיכרון אחרון איתך,
מתוק .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|