אפור.



קוצים -

את שוב דוקרת,

והמוות הזה כל כך איטי.

שקרים -

את שוב נותנת

הרגשה שאת שוב פעם שלי.

צבעים -

כל כך זוהרת,

ואני שוב אפור, ודהוי.

פחדים -

את נעצבת

לראות אותי ככה כבוי.



מסתכל לשמיים, עננים של דמעות,

גם אצלי בעיניים, לא הפסקתי לבכות.

בבוקר - אפור.

צהריים - אפור.

בערב - אפור.

הלילות הם שחורים.

הפצעים נפתחים,

והזמן לא מרפא,

ואולי בכלל אין לך תרופה.



אני טובע בוויסקי,

מוצף בעשן,

מחבק את הסיגריה,

כי כבר אין לי לאן.

בבוקר - אפור.

צהריים - אפור.

בערב - אפור.

הלילות הם שחורים.

הפצעים נפתחים,

והזמן לא מרפא,

ואולי בכלל אין לך תרופה.



אפור...