[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קובי אור
/
הנחש שלא ידע להכיש

בתוך מחילה רחבה בתוך האדמה שהייתה שייכת לחולדה שגורשה בבושת
פנים מביתה, המליטה לה נחשית ארסית מסוג צפע מספר ביצים. לאחר
מספר שבועות שהנחשית הייתה שומרת על ביציה כך שאף טורף לא יאכל
אותן, בקעו מהן מספר נחשונים ונחשוניות קטנים שבעזרת לשונם
ושאר חלקי גופם שברו את הקליפה ופילסו לעצמם את הדרך החוצה.
האם הגאה הייתה שמחה לדעת שלמעט ביצה אחת שהנחשון בתוכה מת
מסיבוכים בעת ההבקעה, שאר נחשוניה הקטנים היו בריאים. הם
התרוצצו ברחבי המחילה, קרוב לעינה של אמם הנחשית שדאגה להם לכל
דבר אותו היו צריכים, בעיקר אוכל ומחסה.

במשך מספר ימים מועט, שלב אחרי שלב, לימדה אמא נחשית ארסית את
הנחשונים הצעירים לדאוג לעצמם. היא לימדה אותם איך לחפש מקום
מסתור, איך להתחפר כך שיהיו מוסווים מעיני הטורפים שמהווים להם
סכנה, והיא גם לימדה אותם כיצד להלחם על שלהם ולהכיש בעת
הצורך. רק נחש אחד מבין הנחשונים, בניגוד לאחיו ואחיותיו
הממושמעים, ממש לא הצליח להכיש. הוא השתתף באימונים שאמו
העבירה והוא הכין את כל שיעורי הבית בנושא, אך כאשר היה מגיע
לרגע האמת בו היה צריך לזקוף קומה, להפגין בגאווה את צווארו
המאיים ולהשתלח בעוז ובקולניות קדימה הוא תמיד היה מתחיל
בפעולה אך נסוג לאחר רגע, ממש לפני ההשתלחות. כאשר ניסתה לברר
אמא נחשית מדוע אינו מצליח הנחשון להכיש הוא התוודה בפניה וטען
כי הוא נחש עדין שאינו יכול לפגוע באף אחד ושמצפונו אינו נותן
לו לתרגל מהלכים אלימים וברוטלים שכאלה. תחינותיה של אמא נחשית
שיתגבר על העדינות ויכיש כמו כל הנחשים נענו בשלילה וכאשר היא
שאלה אותו: "פסס.. מה תעשה כשתרצה לאכול?" הוא ענה לה: "פסס
פסס אמא... אל תדאגי, אני אהיה נחש צמחוני". עברו עוד מספר
ימים בהם ציפתה אמא נחשית שתעבור ממנו העדינות והוא ילמד להכיש
אך לשווא, שום דבר לא קרה. גם כאשר לעגו לו אחיו ואחיותיו
הנחשונים שכבר גדלו ונהיו כמעט אימתניים לא העז הנחשון העדין
לוותר על עקרונותיו. במקום להשתתף איתם בשיעורי ההכשה והטרף,
היה הנחשון הבודד מתאמן בלעיסת דשא וצמחים. למרות שצמחו לו רק
שני ניבים קטנים הצליח הנחשון לאכול מהאוכל הצמחוני ואת מה שלא
הצליח ללעוס היה מוצץ. בסופו של דבר הוא היה שבע וזה מה שהיה
לו חשוב.

עם הזמן שעבר נאלץ הנחשון המתבגר לעזוב את מחילת אמו ולהתחיל
בחיים חדשים ועצמאיים. הוא עבר משטח לשטח בחיפוש אחר מקום
לשכון בו, אך כאשר הגיע למשהו שנראה כמקום מגורים מתאים כדוגמת
מחילה תת קרקעית, או חור בגודל מתאים בתוך עץ מסוים תמיד שם לב
כי מישהו כבר נמצא בו. העניין הוא שכשבא לשאול הנחשון את בעל
המקום האם הוא יוכל להצטרף לגור אצלו, הוא תמיד נענה בטריקת
דלת או באיומים בנשק חם, קר או סתם איומים מילוליים, העיקר
שילך. זאת למרות שהסביר שוב ושוב הנחשון לכל מי שפנה, את
העובדה שהוא נחשון צמחוני ואינו מעוניין לטרוף ולפגוע באף אחד.
אחרי הכל, מי היה מעוניין להכניס לביתו נחשון צפע מתבגר? וגם
אם הוא צמחוני, מי יכול לדעת מה עובר לו בראש בזמן מסויים. האם
יעלה על דעתם של אב או אם לצאצאים להשאיר אותם כל-כך פגיעים
וחסרי הגנה עם נחשון זר בביתם?

למרות שהיה חסר בית הבין הנחש את העובדה שנוכחותו מאיימת בעיני
אחרים ולכן לא הרגיש כל טינה בלבו כלפי אלה שסירבו לו. הוא
המשיך לחפש מקום מגורים בסבלנות והמשיך לקבל תגובות שליליות
בהבנה. מזון היה אוסף במסעותיו בשדות וביערות, בעיקר בננות
שהתרסקו על האדמה ושאת קליפותיהם היה מצליח לקלף בעצמו וגם
תפוחים שהיה מצליח לקטוף בקושי, לאחר מאמץ רב. זה לא פשוט
לנחשון צעיר למצוא לעצמו מזון, במיוחד כאשר לא היה מסוגל להכיש
ולטרוף בעלי חיים אחרים. הדבר התבטא בכך שכאשר היה נתקל בבעל
חיים מסוים, גם כזה שהיה קטן וחסר אונים לידו, היה נמנע הנחשון
מלריב אתו ותמיד היה שואל לשלומו בנימוס. כמובן שכל בעל חיים
אשר היה נפגש עם הנחש הצעיר ישר היה עושה 'אחורה פנה' ובורח כל
עוד נפשו בו והנחשון לא היה כועס, הוא היה מבין ופשוט נעלב, כך
הוא היה ממשיך בדרכו הלאה.

בנקודה מסוימת במסעו, כאשר עצר למנוחה קלה, נפל תפוח עסיסי
בקרבתו של הנחשון מכיוון השמיים. הנחשון, שהופתע מנפילת התפוח
ואף נבהל במקצת, התכרבל מיד מאחורי אבן קרובה והביט למעלה
כמנסה לזהות את מקור התפוח הנפול. בראייה מעורפלת זיהה עץ
תפוחים מרהיב ביופיו ובאיכות פירותיו. בזהירות יצא הנחשון מן
הסלע לכיוון התפוח שעל האדמה אך נעצר לאחר כמה שניות כאשר
הבחין בדמות ענקית הבוחנת את העץ מקרוב.
"פסס... מי שם?" שאל הנחשון את הדמות. היא לא ענתה. כל שעשתה
הדמות היה לבחון את העץ ולאחר כמה שניות להתקדם לכיוון התפוח
שעל האדמה.
הנחשון חזר אל האבן ונחבא מאחוריה, מפוחד ורועד כולו, מכין את
עצמו לנסיגה ובריחה מהירה במקרה והדמות תתקרב אליו. הוא התרכז
בדמות ובמעשיה ונשם לרווחה כאשר ראה שאינה עוברת את התפוח.
במקום זאת, הצטמצמה הדמות וקטנה במימדיה למשך כמה שניות שבהם
לקחה בידה את התפוח תוך שהיא בוחנת במבטה את האזור כמוודאת
שאין אף צופה בסביבה. הדמות חזרה לממדיה הטבעיים והחלה בהליכה
חזרה. הנחשון, שלא הבין את פשר מעשי הדמות ולמען האמת גם לא
היה כל כך אכפת לו, יצא ממסתורו והמשיך במסעו לחיפוש בית.
כעבור כמה דקות בעודו ממשיך בהליכה עם רגליו הזעירות והעייפות,
רעשו השמיים והאדמה רעדה. צעקות נשמעו ברחבי היקום ולאחריהם
זעקה מרה עם בכי חזק שלא נשמע לעולם עד כה.
"למה היית חייבת להרוס, למה?" נשמעה צעקת אדם לפתע.
כעבור עוד מספר שניות מצא את עצמו הנחשון בלי רגליים, גוחן על
האדמה וזוחל במקום ללכת.
"ידעתי שהייתי צריך לשמוע לאמא וללמוד להכיש" מלמל לעצמו
הנחשון והמשיך לחפש לעצמו בית קבוע, רק יותר נמוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
והרי עוד פריט
טריוויה מעניין:
קרמיט מעריץ
שרוף של מדונה.



מכורה כפייתית
לרחוב סומסום


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/11/01 11:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קובי אור

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה