והוא אידיוט לגמרי... אין לי שום ספק בנוגע לזה... אבל עדיין
משהו קורא לי לחזור
געגוע למגע הזה שלא שהיה אז הכל אבל לא רק...
אני רוצה לתת ולנסות ולראות אם זה יכול להיות אחרת..
כשהפסקתי לדבר איתו ממש רתחתי וכעסתי עליו על משהו שלא היה
בדיוק אשמתו
בגלל שהביטחון העצמי שלי בתחת האשמתי אותו...
וכשחזרנו כאילו כלום וכשסלחנו ודיברנו משהו קרה,
זה כשהבנתי שאני עדיין אוהבת...
התאהבתי מההתחלה.
ואני וההוא כבר לא ביחד אפילו לא טיפה.
אני לא מסוגלת אפילו לחבק מישהו אחר במובן ההוא אם זה לא אתה.
ולחודש שלם עזבתי,
ונחש מה... לא הפסקתי לחשוב עליך אפילו לשניה.
וכשהלכת אז כל כך היה לי קשה.
והסיבה העיקרית היא כי זה היה בגללי.
תנסה להבין היה לי קשה...
זה היה פחות מחודש אחרי שההוא ברח.
עם כמה שרצית סירבתי והיה לי קשה כל כך.
ובסוף החלטתי לתת לנו צ'אנס,
אבל אתה עוד לא הבנת שעדיין ההוא היה לי בראש.
אבל עדיין נתתי לנו ניסיון.
ועכשיו עברה שנה וחזרנו לדבר כאילו כלום לא היה,
ופתאום תמונות קופצות לי לראש גם אם אני לא רוצה.
אתה דבוק אלי שם, כאילו ואין לי ברירה.
ועכשיו החלטתי ואין דרך חזרה,
לעבוד על קשה ולהילחם עד ששוב אהיה שלך.
וויתרתי על האחר סלחתי והודתי בטעויות.
כל כך רצית אז צ'אנס,
אמרת: "מה כבר יכול להיות?!"
אז עכשיו תורך לתת לי צ'אנס,
אני אעבוד קשה ובוא ביחד את הכל נשכח.
תהיה שלי ואני יהיה שלך,
תן לי עוד הזדמנות להוכיח שהפחד שהיה לי נעלם כאילו לא היה.
תן לי אותך,
תן לי להיות שלך...
אתה עוד תראה ותקבל את שרצית...
אהבה.