עכשיו כי אין זמן אחר!

אלוהים
כמה קשה זה לשחרר את הפקק
לתת למילים להשתלב בלובן הדף
להפוך לאחד, עם שיני הנפש
לשייף את קוצי הפחד כך שיתפוררו לערמות של אבק

אנחנו מושלמים כפי שאנחנו! אמרת.

האויר מתמלא עננים ואת נמצאת בכול מקום!
אז מה נותר לי כשהאמת אינה מנחמת יותר?
להביט מחלון על קיר לבנים ולזרוק הערה על מזג האויר?
להקשיב ל-קורסס מדביקות גרגירים של כאב?

הלוואי שהיית כאן!

אינך יכולה לא להיות את
את נמצאת בכל מקום וזה בעצם הכל.
ומיכיוון שאת בכל מקום את בשום מקום מסויים
ואם את בשום מקום מסויים
איפה את?

כאן ועכשיו!
ואם את כבר כאן אז אולי תחבקי אותי?