נפרדתי מאהובתי בנשיקה, שמתי תיקי על כתפי והלכתי למלחמה
נלחמתי ושבתי לביתי, נשקתי לאהובתי והנחתי את תיקי על הרצפה
התיישבתי על הספה, זו שקנינו שבוע לפני המלחמה
מייד קפץ לחיקי החתול, התחכך בסנטרי וגרגר בהנאה
בידי השמאלית ליטפתי את עיניו ובימנית הזמנתי את אהובתי לשבת
לצידי
ליטפתי ישבנה, גירדתי גבה, חלפתי על פני כתיפה וכשהגעתי לשערה
הצמדיתיה לחיקי
.בעיני רוחי עוד נראו המראות ובאוזני עוד נשמעו הקולות
רק נוצה טבולה בדם יכולה הייתה לתאר זאת בחרוזים.
כך ישבנו זמן רב, השמש כבר שקעה ופנסי הרחוב נדלקו
וככל שעבר יותר זמן כך פחות רכבים ברחובות נסעו
החתול נרדם וכך גם אהובתי
הוא לשמאלי והיא לימיני
בהיתי בקיר הלבן וראיתי אדום
כשהשמש זרחה הפך הקיר לכתום
הציפורים צייצו, החתול יצא לצוד
מתחתי ידיי והתכוננתי לקום
הלכתי לחדר, הבאתי שמיכה
כיסיתי בה את אהובתי ונשקתי למצחה
חזרתי לכניסה, הרמתי תיקי אל כתפי ושבתי למלחמה
נלחמתי ושבתי, כבר לא היה בית ולא הייתה אהובה
נחרבה כל עירי שבעטיה קרתה המלחמה
בייתי הקט ובית הוריי, שכונת הולדתי ושכונת ילדותי
הרחובות בהם רצתי והשתובבתי, הספסל עליו לראשונה התנשקתי
הטיילת בה נשקתי לאהובתי המיטה עליה הלכנו לישון
הקפה בו לראשונה ידעתי כי זו האהבה לעולמי עולמים בליבי תשכון
הכל כאילו לא היה, רק עיי חורבות וסופות חול
פניתי הימה ופצחתי במחול
מחול של אבל, מחול געגועים, מחול תעתועים
כשהגעתי לים נפלתי נטול חושים
כשחזרו אליי כוחותיי הרמתי את ראשי
עמוק בים ראיתי השתקפות של עירי
היא הייתה כה נוצצת ויפה
בדיוק כפי שזכרתי אותה
בפתחה עמדה אהובתי לצד הוריי, אחיותיי וחבריי
בין רגליהם התחכך החתול ודווקא הוא שבה את עיניי
הם נופפו לי בידיהם
הגלים הביאו לי את קולותיהם
"בוא לכאן בוא אלינו
זהו מקומך ולא מקומנו
אתה נלחמת לא אנחנו
בוא לכאן כי עייפנו"
הפנתי להם עורף וצעדתי אל ההרים בחזרה
בעייני רוחי ראיתי את עירי קמה לתחיה
אותן השכונות, אותם הבתים ואותה האהובה
אז הבנתי כי לבי הפך למקדש
וידיי לא יצליחו בשום דבר חדש
אין טעם בחידוש העיר ללא האהובה
ללא החתול, ללא המשפחה
משמאלי ראיתי דרכים ארוכות
עליהן קישוטים, סימונים ומנורות
מטוסים רבים נוחתים וממריאים
הנוחתים מלאים, הממריאים ריקים
זה נראה לי מוזר, עקום, לא נכון
אז מייד עליתי על המטוס הראשון
לאחר זמן מה נרדמתי וישנתי שינה נטולת חלומות
הדיילת העירה אותי לצלילי יריות ופצצות
מבעד לחלון ראיתי תבערה, שנאה וכעס
יגון, צער, סבל, גופות ללא כל יחס
מטוסים רבים נוחתים וממריאים
הנוחתים ריקים, הממריאים מלאים
זה נראה לי מוזר, עקום, לא נכון
אז המשכתי עם זה, המטוס הראשון
כך חזר על עצמו הטקס פעמים רבות
עד שלבסוף הגעתי לארץ תענוגות
הצלילים, צלילי שמחה היו
בניינים גבוהים וצבעוניים כאן נבנו
שינסתי מותניי ופניתי לעיר הולדתי
כשהגעתי נפער פי בתדהמה ודמעה נקוותה בעיני
היא עמדה כה יפה על בתיה הלבנים והזוהרים
כציפור האש שקמה לתחיה מהחולות השרופים
ראיתי את ביתי שם גר זוג צעיר עם גור כלבים
ראיתי את בית הוריי שם שיחקו הורים בגינה עם הילדים
הפניתי להם עורף וצעדתי אל הים בחזרה
התיישבתי על החול והתבוננתי בשקיעה
כך עבר זמן רב והימים חלפו
גם עברו על פניי אנשים, חלקם קצרי רוח וחלקם חיכו
עם חלקם דיברתי, אל אחרים שתקתי
עם מספר נשים אף שכבתי
כל הזמן מבטי אל הים היה מופנה
אז לפתע ראיתי את הלובן מן המעמקים עולה
עמוק בים ראיתי שוב את ההשתקפות של עירי
היא הייתה כה נוצצת ויפה
בדיוק כפי שזכרתי אותה
בפתחה עמדה אהובתי לצד הוריי, אחיותיי וחבריי
בין רגליהם התחכך החתול ודווקא הוא שבה את עיניי
הם נופפו לי בידיהם
הגלים הביאו לי את קולותיהם
"בוא לכאן בוא אלינו
זהו מקומך ולא מקומנו
אתה נלחמת לא אנחנו
בוא לכאן כי עייפנו"
עזבתי את בני שיחי ונכנסתי לים
הלכתי מול הגלים נקי ורענן
התקדמתי בצעדים נחושים ובשפתיי תפילה
הגלים חבטו על פניי והתחלתי בשחיה
הגעתי למקום שם במעמקים שכנה עירי
הרפיתי שריריי ושקעתי לאיטי. |
