אני ניגשת לכתוב אותך
ואתה עצור בתוכי.
מבקשת לבכות אותך
וזה, מתפרץ מבטני.
נותרנו רק שנינו,
בחלל לבדנו.
נשארנו אנחנו
ואת אשר על ליבנו.

אין בך הרבה מילים.
אתה יכול להיות גם כלום,
אתה יכול להיות נשימה,
תהייה, מחשבה.
אתה יכול להיות בתוכי,
באפשרותך להתנדף לבחוץ,
אתה חלקיק באוויר,
שעף לו ברוח,
ואני נושמת אט אט לתוכי.

אה, אנחה,
זר של ורדים
שהרגע נקטף .
אה, אנחה,
ריחו של תינוק
שרק נולד.
ניחוח קסום,
ממקום כה מוכר,
ממקום שאוהב,
ואינו מנוכר.

לשחות בים של מנוחה,
למעלה ולמטה,
שאיפה ונשיפה.
בקצב מהיר, שהולך ומאט,
בריחות מדהימים,
בקצף זורח,
בטעם מלוח,
במערבולת החושים,
מתרוממת בגלים,
במים כה צלולים,
נאהבים.