לשפוך מילים בקצב,
לתאר המון תיאורים על אהבה,
על התשוקות הגדולות,
על הפריחה והייאוש שמגיעים.
לקרוא את זה שוב ושוב,
להתחבט עם המילים,
לומר כן ולא,
לחזור ולתקן,
לשפר או למחוק.

אין לי יותר,
אני לא מושלמת.
אין לי יותר מה לומר,
אין לי יותר מה לספר.
כשריגוש אחד נגמר
נגמרים חיי,
פתאום זאת הפסקה,
זהו רגע של כלום,
חלל ריקני;
ללא חיים,
ללא משפטים,
ללא מילים שממלאות כל פינה.
אין צפיפות,
אני לא נמחצת,
ריק.

אולי יש בו שחרור,
אולי הוא מספר סיפור.
לאט לאט, בשקט בשקט,
שקט פנימי, שברירי וטהור,
אני שומעת אותו,
את קולו של ליבי,
קול שקט, כמעט ללא צליל,
קול אחד ושלם,
קולי.