ממתי אתה עושה חשבון לאנשים שאינך מכיר?
אתה רואה אותם ברחוב,
הם חולפים על פנייך,
כזרים, כרוחות מהלכות.
עם ניכור, עם ריחוק
כמו שכתבו בספרים,
כפי שאמרו כבר חכמים לפנייך.
אתה יודע,
יודע את האמת שמתפרצת ממך
היא שלך, היא כולך.
היא מילה שנזרקת
אינך מוצא אותה לבד,
היא משתלטת עליך
בשטף אחד.

אינך נעול, אינך סגור
יש תמיד פתח פעור.
יש נשימה לקחת,
אויר למלאות בחזה מרוקן
חזה שעייף מחייו כאן.
הוא מתעב את כל הבאים,
מנסה להתמלאות חיידקים,
להכחיד את עצמו מהעולם שלנו,
להתמוסס לאט
ולהפוך למת,
לאלמן,
לגרוש,
לפרוד,
ללבד.
ללא יד מלטפת,
שלא תשחק בשיערו ותרגיע את פחדיו.
רוצה למצוא לו לבד,
מנסה להיות עצמאי,
לא לחסום שום מילה, שום רגש
שהכל יתפרץ, יפרוץ את הגבול,
יחסל את היופי, יעשה עוד מבול.
הוא לא מסתיים,
הוא נמשך ונמשך...
את לא מסוגלת להודות,
כי גם את.