מטופש.
מטופש להפוך למשהו שאני לא.
מטופש לנסות לחפש את עצמי השנייה.
ממש מטופש לכתוב על זה שיר.

פנים מתקלפות אט, אט מתוך ראי.
אני רואה רק קליפות.
כמו עלי שלכת בסתיו אפרורי,
פניי מתקלפות ונושרות.

אני נעצרת לאיזו שנייה,
כאילו שאיזו פנינה נשרה מבין כתיבתי;
אני כנראה ישו הבא.
כנראה אלוהים שלח אותי לנבא...
פנו את הדרך למלאך הצועד, הזוהר!
ואז שוב,
אני והמציאות נפגשים.

אני לא מחפשת מילים גבוהות
למצב כל כך נמוך
רק פיתולים,
בכדי שאוכל להתחמק מהמציאות.
תן לי מסיכות ושקרים,
רק אל תפגיש אותי עם האמת,
תבל אותה בתבלינים,
אולי בסוף אתעורר באיזו אגדה.