משהו בשירתך הסגפנית
הציפני מעל עולמי הפיסח-
עוד לפני שחשתי כי נמות
ככתבים ראשונים של
נער בן שש עשרה.
תמונתך עם הגיטרה הצהובה
שתלית בכרזה עלומה, לכדה
עיניהם של עוברי אורח לאים.
לא שערתי כי אחזיק מעמד אל מולה
כפי שעמדתי בעבר אל מול העצבות.
דברים אחדים עלו בי באותו ליל.
נאלמתי בזכרי כי אחדים מחבריי
הטובים אינם מחזירים מכתבים,
ופניהם של מאהביי הנושנים
מצומקות כשזיף מיובש בשמש,
אינך מתארת מה קשה היה הדבר באמיתתו!
לא אשקר לעצמי (ולך)
גם אני איבדתי מקסמי בבקרים.
ובכן, הייתה זו שירתך הסגפנית
שהוכיחה עצמה פעמים נוספות באותו ליל יתום
בהביני כי היני כמותם,
עוברת אורח לאה,
ודי בסיפור רחוק ובפרץ עליבות
בכדי להרוות נפשי. |