מוות פואטי בסתיו / שורף בלשון |
זרועה בתרמילים תועים
לשחר אין סוף,
עצב נושק לזמן המסתתר.
הפכה הבבובה,
תלויה על חוט,
אינה נעה-
סוף עידן העצמאות.
הדבר היחיד שמפריד בינינו
הוא קיר של בטון.
סוהר מכלה את נשמתי,
פורץ כל מחסום.
אני אמשיך ואנסה
עד שמעצמו - יחדול.
שום היררכיה באשר היא,
לא תשבור אותי.
לזכרך - בדידות צבאית עמוקה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|