לשיר אלוני ולורד יפתי

ישבנו יחד עם עצמנו כמה חברים
אני עם הגיטרה ורד ומאיר הכמעט נשואים
יש חור באוזון העלתי נושא לשיחה הזויה
זה ממש אסון, ורד אמרה, בין שאיפה לנשימה.

מאיר שוב מנסה להיות גיבור, לשתות לעשן ולהשתכר
כשיש יותר מידי אלכוהול יש פחות מידי על מה להצטער
ואני מזמזת לי מנגינה חדשה שצצה לי בראש
ואני חושבת האם שווה בכלל יום אחד את קיסריה לכבוש ?

ורד טוענת שבלונדון הכל כל כך שונה
שם אפילו מותר לחיות באופן די משונה
כולם פה יותר מידי רצים, ממהרים, לשניה לא חושבים
אף אחד לא נעצר לחשוב על המתים ואיך הם מזדקנים

מאיר פולט לעצמו ולסביבתו משהו מאוד מעומעם
על כך שבין שתי נקודות עובר קו אחד משועמם
ואני חושבת האם בלילות חורף הגיטרה עצובה
כל פעם שאני לא מכסה אותה בפריטה ענוגה.

עכשיו תל אביב 2006, זריחה רכה
אני כמעט נרדמת, עם מנגינה חלושה
שוכבת לי לבד ללא אף חברים
מתכסה בשמיכה, חולמת חלומות מולחנים ...