ואם לא נפקח עיניים לעולם, או לפחות לבינתיים, תוכלי לראות רק
מה שתרצי לראות,
קל יותר לאמן מוח מאשר נשמה, במיוחד אחת כמו שלך.
אז בואי קצת יותר קרוב, די לפסוע במקום,
וקחי את האוקיינוס בשתי כפות ידייך, הוא נברא כנראה בשבילך.
אל תפחדי, רוצי בכבישים סואנים, בדיוק מתנגן השיר שאת הכי
אוהבת.
לא צריך לדאוג, תאונות לא הורגות אנשים מתים.

תברחי איתי לארמונות אנגליה, או אפילו לאיזה חור נידח בהודו,
העיקר שייראה לנו כמו פלנטה אחרת ותישמע ברחובות שפה זרה שלא
נבין כלכך טוב,
אולי סוף סוף תרגישי רחוקה מעצמך ותשרה בך קצת נחת.
שתינו יחד, נוכל לשלב זרועות נגד כל מיני דברים שאת מנסה כבר
המון זמן לשכוח.

תנטשי את כולם, במזוודה קטנה וחומה, מלאה בספרים ריקים ונשימות
של אנשים חשובים שבכל זאת תרצי לזכור.
אל תשכחי לקחת איתנו ערמות של סיגריות וכמה שפורפרות של משחות
שיניים חדשות, צריך להתחיל לעבוד על איזון ויפה לך חיוך לבן.

אני מבטיחה לגלות לך את המקומות הכי יפים ביקום, נופים שעוצבו
במיוחד למענך, ולא תצטרכי עוד להתמודד עם פרנויות של ילדות
משונות.

אך אם בכל זאת תתעקשי לעזוב, תוכלי רק לפקוח את שתי עינייך
הכחולות. זה קצת יכאב, אני לא אשקר.
אבל לאחר תקופה מסויימת,
כשתחזרי להביט במראות ותיראי שהניצוץ שבך דהה לאפור עכור,
כשכל החלומות ייגמרו לך,
תדעי שההתנפצות הסתיימה.
תדעי שכבר התרגלת ומותר לך לנשום לרווחה כמו מבוגרת.

וכמו כולם, תחיי חיים דווקא בסדר, אבל רק בסדר, מניסיון אישי.



4.7.2006
לילדה הכי מיוחדת בעולם...