כמה כבדה המזוודה הזאת
היא עמוסה בזכרונות
ניסיתי לאוורר אותה קצת ולזרוק משקל,אני מוציאה בגדים וחפצים
ועדיין נורא כבד לי,
אז הזמנתי מונית שתקח אותי למקום שאוכל לשכוח,
הנהג היה נראה מוכר וסיפר לי סיפורים, לא ממש הקשבתי לו
והמשכנו לנסוע,כי במקום שכוח אל אפילו נהגי מונית לא עוצרים.
הקור מתוכי פרץ החוצה והביא חורף על העולם,עברו מספר שניות
והתחיל לרדת גשם מקומי שהלך והתפשט.גם אני התפשטתי ונעמדתי
במקום ,כמו שצריך בגשם מקומי. הטמפרטורות עלו בחזרה לאט לאט
וחזרתי למונית .המבטים של הנהג הזכירו ל שכדאי שאתלבש אם אני
לא רוצה שהסיפור יקבל תפנית,ושוב לרגע נהייתי בן אדם,הגענו
הביתה וזה בכלל לא הזכיר בית,כי היה נורא לבד וקר,אז כיביתי את
האור ופתאום היה יותר בסדר,היה לי נורא קשה לישון והחלטתי
להשאר ערה
ונרדמתי.