היא מאושרת. וזה נורא בשבילה.
כבר כמה זמן היא מנסה להיכנס לדיכאון, לצרוח על מישהו ולהרגיש
רע מזה.
כבר כמה זמן היא רואה איך המוות חומק לה מבין הידיים, מנסה
לתפוסו, ומאושרת מכל רגע.
אי אפשר ככה! היא אומרת בחיוך גדול.
בלילות היא יושבת במיטה, חושבת על אנשים שמתו ועל דברים רעים
שקורים לאנשים אחרים, מנסה, מתאמצת לבכות.
במקום זה היא רק מגחכת לעצמה ואומרת: "כמה רע זה לשמוח
לחיות."

שנים היא מנסה להתרגז, להשתגע.
בלי בכי - העיניים שלה מתייבשות.
היא כבר מיואשת. מחליטה, שאין מה לעשות - היא תצטרך לחוות את
האושר הזה במשך כל חייה. בלי רוע, קנאה ודכאונות.
רק את הכאב בלסת, מהחיוכים, היא תמשיך להרגיש.

וכמה שעצוב לה לחיות בלי עצב.